לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיט: המוכר כל שדותיו ולוה שהתנה שיגבה מן העידית

סימן קיט: המוכר כל שדותיו ולוה שהתנה שיגבה מן העידית

 סעיף א

ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, בבת אחת, וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי, והיא בינונית, ולא נשאר בינונית אחרת ביד שמעון, ובא בעל חוב לגבות, רצה גובה מבינונית שביד לוי, רצה גובה ממה שביד שמעון. ואפילו לא נשאר בידו אלא עידית, יכול לגבות ממנו, במה דברים אמורים שגובה מלוי, כשלקח בינונית. אבל אם לקח עידית או זיבורית, אינו יכול לגבות ממנו. (ויש אומרים דגובה מן הזיבורית שביד לוקח שני, אם לא נשאר ביד הראשון רק עידית) (המ"מ פי"ט ממלוה בשם הרמב"ן והרשב"א), וכן אם נשאר בינונית ביד שמעון, אינו יכול לגבות מלוי, אפילו אם לקח בינונית. וכל זה לא איירי אלא כשקנאם שמעון בבת אחת, אבל אם קנאם זה אחר זה, וקנה זיבורית באחרונה אינו גובה מלוי.

 

סעיף ב

לוה שהתנה עם המלוה שיגבה מעידית שבנכסיו, ומכר העידית ושייר בינונית וזבורית, אין בעל חוב טורף מעידית שמכר.

 

סעיף ג

מי שהיה לו עידית ובינונית וזיבורית והיו עליו ניזקין ובעל חוב וכתובת אשה, ומכרן לשלשה בני אדם בבת אחת, נכנסו תחת הבעלים וגובה ניזק בעידית, בעל חוב בבינונית, ואשה בזיבורית. ואם טען כל לוקח לזה שבא לטרוף ממנו: אני לקחתי תחלה והנחתי לך מקום לגבות ממנו, יש מי שאומר ששומעין לו, ואינו יכול לגבות מספק. ויש מי שאומר שכיון שאינו ניכר מתוך השטר, שהרי שלשתן קנו ביום אחד, ואין כותבין שעות, קנין שלשתן לא חל עד סוף היום, ואז חלו כולם כאחד.

 

סעיף ד

מכרן לשלשה, זה אחר זה, בשלשה ימים או ביום אחד, וכתבו השעות בשטר, אם אין בהם דין קדימה, כגון שזמנם ביום אחד, או שלאחר שנתחייב לכולם קנה וכתב להם: דאקנה, כולם גובין מהאחרון. לא הספיק, גובין משלפניו, לא הספיק גובין משלפני פניו, ואם שטרו של אחד מהם קודם לחברו, ובאים לגבות כאחד, כל מי ששטרו קודם יגבה מהאחרון תחלה, בין אם הוא עידית או בינונית או זיבורית, והמאוחר ממנו גובה משלפניו והמאוחר ממנו גובה משלפני פניו. ואם הניזקין קודמים ואחריו בעל חוב, ואחריו כתובת אשה, הניזקין קודמים לגבות מהאחרון אפילו היא זיבורית, ובעל חוב משלפניו אפילו הוא עידית, וכתובת אשה משלפני פניו אפילו אם הוא עידי עידית. ואם הניזק יפייס ללקוחות הראשונים שיניחו לו לגבות מהם, אין בעל חוב וכתובת אשה יכולים לערער עליו.

 

סעיף ה

מכרן לאחד זה אחר זה, הרי הלוקח נכנס תחת הבעלים, במה דברים אמורים, כשלקח עידית באחרונה, (או קנאם בבת אחת (טור) אבל אם קנה זיבורית באחרונה) (שם בשם הרמב"ם) כולם גובים מהזיבורית.

הגה: יש אומרים דאפילו אם קנה עידית באחרונה דוקא שמת המוכר, אבל אם מוכר עדיין חי, יוכל להחזיר השטר דזיבורית למוכר ואז יצטרכו כולם לגבות מן המוכר, והוא הדין אם קנה זיבורית באחרונה, אע"פ שמת המוכר, כולן גובין מן הזיבורית. לקח בינונית באחרונה ניזקין ובעל חוב בבינונית וכתובה בזיבורית (טור).

 

סעיף ו

מכרן לאחד זו אחר זו, ומכר לו עידית באחרונה, וחזר הלוקח ומכר זיבורית ובינונית ושייר עידית לפניו, כולם גובים מהעידית, נמכר עידית והניח בינונית וזיבורית, הניזקין טורפים מהעידית שביד הלוקח השני, ומבינונית וזיבורית ששייר לפניו גובה בעל חוב מבינונית וכתובת אשה מזיבורית.