סימן קכ: הזורק חובו סתם או בתורת גיטין וזרקו ונאבד
סעיף א
המעות באחריות הלוה עד שיפרענו ליד המלוה או ליד שלוחו.ואם זרקן בפניו ונאבדו, חייב. אפילו אמר זרוק לי חובי, וזרקו ונאבדו חייב, אבל אמר לו זרוק לי חובי והפטר, וזרקו, אפילו רחוק למלוה, ונאבד קודם שיגיע לידו, פטור, שהרי הרשהו בכך, אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין, היו המעות קרובות ללוה עדיין הם באחריותו, היו קרובות למלוה נפטר הלוה, מחצה על מחצה, אם אבדו משם או נגנבו משם משלם הלוה מחצה.
הגה: כיצד, זרק לו לתוך ד' אמותיו של מלוה פטור, חוץ לד' אמותיו אם המלוה יכול לשמרו ולא הלוה, פטור, ואם הלוה יכול לשמרו ולא המלוה, חייב. שניהם יכולים לשמרו, הוה ליה מחצה על מחצה ושניהם חייבים (טור). אבל שניהם אין יכולים לשמרו, הוה ליה כזורקו למקום האבוד וחייב הלוה (ב"י).
סעיף ב
במה דברים אמורים, בסתם, שלא גלה המלוה דעתו שאינו רוצה לקבלם, לפיכך אם זרקו לו ונאבד, חייב, שאומר לו: אילו נתתם לי הייתי שומרם, אבל אם אמר לו הלוה: הילך מעותיך, ולא רצה המלוה לקבלם וזרקו לפניו, אם הוא במקום שמלוה משתלמת שם, נפטר ואין צריך להביאם לבית דין, דפרעון בעל כרחו פרעון. וכן אם אמר לו: הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול מעותיך (וע' לקמן סי' ע"ד ס"ו) והמלוה מסרב מלקחתם ונגנבו או נאבדו, פטור הלוה, אלא אם כן פשע בהם ונגנבו או אבדו.
הגה: ויש חולקים בזה (מרדכי שם פרק מי שאחזו), ואם פרע לאשת המלוה, אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך, כאלו נתנו למלוה עצמו (תשובת הרשב"א אלף צ"ו), ראובן שהיה חייב, וכשהגיע זמן הפרעון א"ל שמעון שיתעסק בהן למחצית שכר, ונאנסו אחר כך ביד הלוה, חייב בכל האונסין כמו בתחלה, מאחר שהיה תחילה באחריותו, ולא נשתנה מכח דיבור בעלמא (מרדכי פרק החובל).