לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רסט: המגביה מציאה לחברו ואם הגביהו חרש ופקח

סימן רסט: המגביה מציאה לחברו ואם הגביהו חרש ופקח

 סעיף א

המגביה מציאה לחברו, אע"פ שלא אמר לו כלום זכה בה.

 

סעיף ב

שנים שהגביהו מציאה קנאוה שניהם.

 

סעיף ג

הגביהה לו חרש או שוטה או קטן, לא קנה הפקח לפי שאין להם דעת.

 

סעיף ד

הגביהו חרש ופקח כאחד, מתוך שלא קנה פקח, לא קנה חרש, והחוטפה מידם זכה. ומיהו מה שביד כל אחד קנה, ואם היו שניהם חרשים, תקנו חכמים שיקנו כדי שלא יבאו להתקוטט.

 

סעיף ה

טלית שמונח חציה על גבי עמוד שגבוה ג' טפחים וחציה על גבי קרקע, ובא אחד והגביה ראש אחד שעל גבי קרקע וניתק ראש השני מעל גבי עמוד ונפל על גבי קרקע, קנאה, מכיון שראש האחד עדיין היא בידו וראש השני היתה מוגבהת מכחו שלשה טפחים מהארץ. אבל אם לא היה ראש השני עדיין בידו בעוד שהטלית באויר, לא קנאה, ואע"פ שהיה מוגבה מכחו שלשה טפחים כיון שעתה כולו בארץ. וכן אפילו ראש האחד בידו ולא ניתק ראש השני מעל גבי העמוד, לא קנה, אע"פ שאילו נתקו היה מוגבה מכחו, ואם טלית מונח על גב דף, והכה ועלה מכחו שלשה טפחים, קנאו. אבל אם לא עלה מכח הכאתו למעלה אלא נפל לארץ, אפילו שהדף גבוה שלשה טפחים לא קנה.

 

סעיף ו

היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחברו: זכה לי בה, כיון שהגביהה לו קנה הרוכב ואע"פ שלא הגיע לידו. (ואין המגביה נאמן לומר לצרכי הגבהתיה, אפילו בעודה בידו) (טור), ואם אמר לו: תנה לי, ונטלה ואמר: אני זכיתי בה, זכה בה הנוטל. ואם משנתנה לרוכב אמר: אני זכיתי בה תחילה, לא אמר כלום.

הגה: ראובן אמר לשמעון: קנה לנו ביחד סחורה פלונית, והלך שמעון וקנאה, ואחר כך אמר דקנאה לעצמו, יש אומרים דצריך לחלוק עם ראובן, דהוה ליה כמגביה מציאה לחברו (מרדכי פ"ק דמציעא בשם ראב"ן), ויש אומרים דאם לא היו לראובן דמים, זכה שמעון במה שקנה. ואם נתרצה לקנות לשניהן, הוי ליה כאלו זכה לשניהן (שם בשם ראבי"ה).