לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן כ: עד מתי יכול להביא ראיה לסתור הדין

סימן כ: עד מתי יכול להביא ראיה לסתור הדין

 סעיף א

מי שנתחייב בבית דין והביא עדים או ראיות לזכותו סותר הדין וחוזר אעפ"י שכבר נגמר, ואפי' אם פרע כבר כל זמן שהוא מביא ראיה סותר. א"ל הדיינים: כל ראיות שיש לך הבא מכאן ועד ל' יום, אע"פ שהביא ראיה לאחר ל' יום, סותר את הדין, שאם לא כן מה יעשה אם לא מצא בתוך ל' ומצא לאחר שלשים. אבל אם אמרו לו להביא עדים או ראיה, ואמר אין לי, אעפ"י שמצא אח"כ אינו כלום, ואין צריך לומר אם אמרו לו: יש לך עדים, ואמר: אין לי עדים, יש לך ראיה, ואמר אין לי ראיה, ודנו אותו וחייבוהו, וכיון שראה שנתחייב אמר קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני, או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו (פירוש: חלוק קטן בתפירות כעין כיסין), אין זה כלום ואין משגיחין עליו ועל ראייתו.

הגה: אבל אם לא אמר אין לי ראיה, אף על פי ששתק עד שנתחייב בדין, ואחר כך אמר קרבו פלוני ופלוני והעידו, סותר הדין (תשובת הרא"ש כלל ז ויג סימן י"ט). במה דברים אמורים, כשהיתה הראיה אצלו והעדים עמו במדינה, (אבל) אם אמר: אין לי עדים ואין לו ראיה, ולאחר מכאן באו לו עדים ממדינת הים, או שהיתה דיסקיה של אביו שיש שם השטרות מופקדות ביד אחרים (ויש אומרים הוא הדין שטרות שלו) (טור), ובא זה שהפקדון אצלו והוציא לו ראיותיו, הרי זה מביא וסותר מפני שיכול לטעון ולומר: זה שאמרתי אין לי עדים ואין לי ראיה מפני שלא היו מצויים אצלי, (ודוקא שבאו עדים שאותם השטרות היו באותן שטרות המופקדים) (מרדכי ס"פ זה בורר). וכל זמן שיכול לטעון ולומר: מפני כך וכך אמרתי אין לי עדים ואין לי ראיה, והיה ממש בדבריו, הרי זה לא סתר טענותיו, וסותר. לפיכך אם פירש ואמר אין לי עדים כלל לא הנה ולא במדינת הים ולא ראיה כלל לא בידי ולא ביד אחרים, אינו יכול לסתור. במה דברים אמורים בגדול, אבל יורש שהיה קטן כשמת מורישו ובאו עליו טענות מחמת מורישו אחר שהגדיל, ואמר: אין לי עדים ואין לי ראיה, ואחר שיצא מבית דין חייב אמרו לו אחרים אנו יודעין לאביך עדות שתסתור בה דין זה, או שאמר לו אחד מורישך הפקיד ראיה זו, הרי זה מביא מיד וסותר שאין היורש קטן יודע כל ראיות מורישו.

הגה: וכל זה בסתמא אבל אם הביא הגדול אחר כך ראיה ועדים שלא ידע מאלו עדים שהביא אחר כך, או (קטן) שבאו עדים ואמרו ששטרות של אביו היו בידו וידע מהן כשירד לדין, הולכין אחריהם (מרדכי ס"פ זה בורר).