לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ד: כיצד אדם עושה דין לעצמו

סימן ד: כיצד אדם עושה דין לעצמו

 סעיף א

יכול אדם לעשות דין לעצמו אם רואה שלו ביד אחר שגזלו יכול לקחתו מידו, ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו עד שיניחנו (אם לא יכול להציל בענין אחר) (טור), אפילו הוא דבר שאין בו הפסד אם ימתין עד שיעמידנו בדין והוא שיכול לברר ששלו הוא נוטל בדין, מכל מקום אין לו רשות למשכנו אותו בחובו.

הגה: מטעם שיתבאר לקמן (סימן צ"ז סעיף ו) ויש אומרים דוקא בחובו ממש אבל אם חייב לו בלא הלואה או שאין צריך למשכנו כי הוא כבר אצלו בפקדון או מצאו ביד אחר, מותר לתפסו (ריב"ש סימן שצו). ויש אומרים דלא אמרינן עביד אינש דינא לנפשיה רק בחפץ המבורר לו שהוא שלו כגון שגוזלו או רוצה לגזלו או רוצה להזיקו, יכול להציל שלו. אבל אם כבר נתחייב לו מכח גזילה או ממקום אחר לא (מרדכי ונ"י פרק המניח). ודוקא הוא בעצמו יכול למעבד דינא לנפשיה אבל אסור לעשות ע"י עכו"ם (ת"ה סימן ש"ד), ומיהו אם עבר ועשה על ידי שרים אם לא היה יכול להציל שלו בענין אחר מה שעשה עשוי (עיין במהרי"ק שו' קסא). יש אומרים דלא מקרי עביד דינא לנפשיה אלא כשמזיק לחברו כגון שמכהו ולכן לא יוכל לעשות אלא אם כן יוכל לברר שהוא שלו, אבל תפיסה בעלמא שתפסו למשכון יכול לעשות בכל ענין ויורד עמו אח"כ לדין (מהרי"ק שו' קסא). וכ"ז מיירי ביחיד נגד יחיד אבל יחיד נגד רבים והוא מבני העיר עבדי דינא לנפשייהו אם יודעים שהדין עמהם אע"פ שאין יכולים לברר לפני בית דין כי אינן יכולים להעיד שכולם נוגעים בדבר (תשו' הרשב"א כלל ז' סימן כה, עיין בסימן ז סעיף יב וסי' לז). ואם יש חלוקים וטענות ביניהם הקהל נקראים מוחזקים לגבי היחיד וצריך לתת להם משכון קודם שירדו עמו לדין (מרדכי פ' המוכר פירות וסו"פ לא יחפור), והא דנקראים מוחזקים לגבי יחיד דוקא בענייני מסים אבל לא בשאר דברים, ומכל מקום צריך לתת משכון קודם שירדו לדין עמו (ת"ה סימן שמא). וכל זה כשאין היחיד תלמיד חכם אבל אם הוא תלמיד חכם שתורתו אומנתו ויש לו דין בזה מחמת מסים, אין צריך לתת להם משכון וגם אינם נקראים מוחזקין נגדו (מוהר"ם מריזבורג). ומותר לכוף בעניני מסים על ידי עכו"ם ולהפסידו אם אינם יכולים להוציא ממנו המס בענין אחר (מהרי"ק שורש יז וכז).