לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ל: אין עידי ממונות צריכים דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם

סימן ל: אין עידי ממונות צריכים דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם

 סעיף א

עידי דיני ממונות חוץ מעידי חבלות אינם צריכים דרישה וחקירה, כיצד אמרו העדים בפנינו הלוה זה את זה מנה בשנה פלונית, אע"פ שלא כיוונו החדש ולא המקום שהלוה בו ולא המנה אם היה ממטבע פלונית או ממטבע פלונית, עדותן קיימת. ואם נראה לדיין שהדין מרומה צריך דרישה וחקירה להוציא הדין לאמתו.

הגה: (עיין לעיל סימן ט"ו) ועדים המעידים על דבר אסור, עיין באבן העזר סימן י"ז סעיף כ"א וסי' מ"ב סעיף ד' אם בעינן דרישה וחקירה (וסימן י"א סעיף ד').

 

סעיף ב

אע"פ שאין עידי דיני ממונות צריכין דרישה וחקירה אם הכחישו זה את זה בדרישות או בחקירות, עדותן בטלה, ואם הכחישו זה את זה בבדיקות, עדותן קיימת. כיצד אחד אומר בניסן לוה ממנו והשני אומר לא כי אלא באייר, או שאמר האחד בירושלים והשני אומר לא כי אלא בלוד, עדותן בטלה. וכן אם אמר האחד חביות של יין הלוה, והשני אומר של שמן היתה, עדותן בטלה, שהרי הכחישו בדרישה. אבל אם אמר האחד מנה שחור שהמעות הושחרו מחמת יושנן, והשני אומר מנה לבן היה, (וזה תובעו שניהם) (טור), או זה אומר: בדיוטא העליונה היו כשהלוהו; והשני אומר בדיוטא התחתונה היו, עדותן קיימת (אם המקומות קרובים שאפשר לראות מזה לזה) (טור). אפילו אמר האחד מנה הלוהו, והשני אומר: ק"ק, חייב לשלם מנה, שיש בכלל ק"ק מנה. וכן אם אמר האחד דמי חבית של יין יש לו בידו, וזה אומר דמי חבית של שמן, (והוא תבעו שניהם) (טור), משלם בפחות שבדמים. (ר"ן בתשו' סי' מ') וכן כל כיוצא בזה. (כל מקום שנוכל ליישב דברי העדים שאין מכחישין זה את זה מיישבים דבריהם (וכמו שנתבאר סי' כ"ט סעיף א').

 

סעיף ג

ראובן תבע משמעון אלף ות"ק זהובים ומביא ה' עדים אחד אומר ראיתי שהלוהו ק' ואחד מעיד על ק"ק ואחד מעיד על ש' ואחד על ת' ואחד על ת"ק, אם העידו כל אחד מהם בעדות מיוחדת כגון שאמר הראשון באחד בניסן בשנה הראשונה, והשני אומר בזמן אחר, וכן כולם, משלם ת"ש, וישבע שבועת התורה על מאה, ויגלגל עליו הת"ש שנשארו. אבל אם העידו כולם ביום אחד בהכחשה, אינו משלם אלא ק"ק. וכן אם העידו סתם, דנין הדבר כמכחישין להקל, שהמוציא מחברו עליו הראיה.

 

סעיף ד

עד שמעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמי ואותו פלוני אומר: לא ראיתי ולא הייתי עמך, אין זו הכחשה (וע"ל סוף סימן כ"ט).

 

סעיף ה

מי שתבע את חברו שיש לו בידו ק"ק זהובים בפקדון להשביחם לו, והלה כופר בכל, ועד אחד מעיד ששמע מפיו שהיו חמשים, ועד אחד מעיד ששמע שהיו ק"ן, הוחזק כפרן לאותו ממון ומשלם ק"ק.

 

סעיף ו

בדיני ממונות אע"פ שלא ראו שני העדים המעשה כאחד עדותן מצטרפת, כיצד, אמר האחד: בפני הלוהו ביום פלוני, או בפני הודה לו, ואמר העד האחר בפני הלוהו ביום אחר, או הודה לו, הרי אלו מצטרפין. וכן אם אמר האחד: בפני הלוהו, והשני אומר: בפני הודה לו, או שאומר הראשון בפני הודה לו והשני אומר: אחר זמן הלוהו בפני, הרי אלו מצטרפין. (וכן דיני עדות דבר אסור (מרדכי פרק ב דיבמות), ועי' באבן העזר סי' י"א וסי' קמ"ג ס"י).

 

סעיף ז

הא דהלואה אחר הלואה מצטרפין, כשתבע ממנו ב' מנים, אחד שהלוה לו באחד בשבת והמנה השני בשני בשבת, אבל אם המלוה מודה שלא הלוה לו אלא מנה אחד, חזינן אי איכא למימר דטעי חד מנייהו בזימנא דהלואה, כגון שאמר האחד: בב' בחדש, והאחד אומר בג' בחדש, דאיכא למימר דתרווייהו אחד יומא מסהדי וטעו בעבורא דירחא, מצטרפי דאימור אחד מנה מסהדין, ואי הוברר הדבר דבתרי מנה מסהדי, הא ודאי חד מנייהו שקרן, הלכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ומפטר.

הגה: עד אחד העיד שראובן נתן לשמעון קרקע בקנין, ועד אחד מעיד ששמעון החזיק בקרקע כראוי, מצטרפין דהוי כהודאה אחר הלואה (תשובת הרא"ש כלל נ"ט סי' א').

 

סעיף ח

תבעו ק"ק בשטר ואמר לו פרעתיך ומביא שני עדים אחד אומר בניסן פרעו מנה והשני אומר בתשרי, מצטרפין. ואם נעשה השטר קודם ניסן מחזיקים בפרוע ממנה, וכן אם הודה בפני אחד שפרעו מנה בניסן והודה בפני השני שפרעו מנה בתשרי, או אחד מעיד שפרעו מנה והשני מעיד לפני הודה שפרעו מנה, מצטרפין ולא יוכל המלוה לומר סטראי נינהו (פירוש: מצד אחר הוא חייב אותם).

 

סעיף ט

בדיני ממונות אין צריכים להעיד שני העדים כאחד, אלא יבא אחד בפני בית דין ושומעים דבריו היום וכשיבא העד השני לאחר זמן שומעין דבריו ומצטרפין זה לזה ומוציאים בהם הממון.

 

סעיף י

וכן אם היה עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה מצטרפין, ואם אמר זה שלא כתב עדותו אני קניתי מידו על דבר זה ולא בא המלוה הזה ולא שאל ממני לכתוב שניהם מצטרפים לעשות המלוה בשטר, ואינו יכול לומר פרעתי. (ועיין לקמן ריש סי' נ"א).

 

סעיף יא

העיד הא' בבית דין זה, והעיד השני בבית דין אחר, יבא בית דין אצל בית דין ויצטרפו עדותן.

הגה: אבל אחרים ששמעו הענין אינן יכולין להצטרף דהוי עד מפי עד (ב"י בשם מרדכי ישן פרק גט פשוט).

 

סעיף יב

וכן אם העידו שני העדים בבית דין זה וחזרו והעידו בבית דין אחר, וחזרו והעידו בבית דין שלישי, יבא אחד מכל בית דין ויצטרפו לעשות בית דין חדש לדון על מה ששמעו. אבל דיין שהעידו שנים לפניו אינו מצטרף עם עד אחד מהעדים שהעידו לפניו.

 

סעיף יג

צריך שיעיד כל אחד על דבר שלם אבל אם העידו על חצי דבר אינו כלום. כיצד, באו להעיד על אחד שהוא גדול, והעיד אחד שראה לו שער אחד בימינו והשני בשמאלו, אינו כלום, שכל אחד לא העיד אלא על קצת הסימנים, אפילו העידו שנים בשער אחד, ושנים בשני, אינו כלום, שהרי כל כת לא העידה אלא על חצי דבר. אבל אם העיד עד אחד שראה שתי שערות בימינו, ועד אחד העיד שראה שתי שערות בשמאלו, מצטרפין, וכן כל כיוצא בזה.

 

סעיף יד

עדות בידיעה שלא בראייה יתבאר בסי' צ' (ס"ו וט"ז) שיש מי שאומר דהוי עדות, (אין חלוק בדיני ממונות בין מלתא דעבידי לגלויי או לא) (ריב"ש סימן קפ"א).