סימן קמ: דין המחזיק בקרקע של חברו ודין חזקת הבתים וחנויות

 סעיף א

קרקע בחזקת בעליה עומדת, שקרקע הידועה לראובן בעדים שיודעים שהיתה בחזקתו אפילו יום אחד, והוא עתה בחזקת שמעון ומחזיק בו ואוכל פירותיו, וטוען שלקחו, וראובן מערער לומר שהיא גזולה בידו, נאמן, וישבע שבועת היסת ונוטל את שלו, אלא אם כן החזיק בו שמעון כראוי ובטענה, אז אין מוציאין אותה מידו, אלא נשבע (היסת) ועומד בשלו, ואם אין עדים לראובן שהיתה שלו, אין צריך שמעון חזקה, אלא נשבע ועומד בשלו, אע"פ שלא החזיק בו. (ועיין לעיל ריש סי' צ"ה דאין נשבעים על קרקעות רק היסת).

סעיף ב

זה שהחזיק שלשה שנים, אין מוסרין אותו לשבועה, אבל אם רצה להחרים סתם על כל מי שהחזיק בשלו שלא כדין, הרשות בידו.

הגה: זהו סברא אחרת, וחולקת על מה שכתוב ראשונה שאע"פ שהחזיק כראוי ובטענה, נשבע ועומד בשלו (וכן הוא בסמוך סעיף ד. והיא סברת הרמב"ם פי"א מטוען, בטור בסי' זה).

סעיף ג

טען שמעון שיש לו שטר שמכרה לו, וראובן אומר ששטרו מזויף או (שהוא) שטר אמנה, יתקיים השטר בחותמיו, ואם לא נתקיים מוציאין השדה מידו.

סעיף ד

טען שמעון שיש לו שטר שמכרה או נתנה לו בשטר, וגם שיש לו עדים שהחזיק שלש שנים, אומרים לו: קיים שטרך, אם יכול לקיימו מוטב, וצריך לחזור אחריו לקיימו, ואם אי אפשר לקיימו כגון שמתו העדים או הלכו למדינת הים, ואין מי שיכיר חתימתן, סומכין על עדי חזקה, וישבע היסת שלקחה. אבל אם ישנן לעדים לא תועיל לו חזקתו, וצריך שיבואו העדים.

סעיף ה

אם טען אחר כך: אבד השטר, אינו נאמן. וכן אם הביא השטר ונמצא בטל, נתבטלה נמי החזקה.

סעיף ו

(הנותן קרקע לאחד בעדים וחזר והחזיק בה) אפילו אם החזיק הנותן ג' שנים בחצר לאחר המתנה, אינו נאמן לומר: טעות סופר הוא (במתנה), מיגו דאי בעי אמר תחילה: החזרתי ולקחתי ממנו, דמכל מקום עכשיו שטוען: טעות סופר הוא, אין זה אלא כמכחיש את העדים, וקיימא לן דמיגו במקום עדים לא אמרינן.

סעיף ז

כיצד היא החזקה, שישתמש בו ויהנה ממנו ג' שנים מיום ליום, כל דבר כפי הנאתו ותשמישו.

הגה: ואין צריך להביא ראיה שהשתמש בכל החדרים שבבית, אלא אם נשתמש כדרך הבעלים החזיק בכל הבית (תשובת רשב"א סי' תתקמ"א). שכיון שהוחזק בו ג' שנים ולא מיחה בו שום אדם, לא נזהר עוד בשטרו, ונאמן לומר: מכרתו או נתתו לי ואבדתי שטרי.

הגה: וכל שלא החזיק כראוי אינה חזקה אפילו ידוע שמכר לו קרקע רק שאינו ידוע שהיא זו שהחזיק בה, יכול המוכר ליטול קרקע זו ולומר שמכר לו קרקע אחרת הגרועה מזו (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף ח

בתים שהם לדירה, צריך להביא עדים שדר בו או השכירו שלש שנים רצופות; ומשהביא עדים שדר בו או השכירו שלש שנים רצופות, הוי חזקה, ואם יטעון המערער: אני יודע שלא דר בו בלילות, אז צריך המחזיק להביא עדים שיעידו בפירוש גם על הלילות, ועל פי השכנים שיעידו שלא הרגישו בו שיצא בלילות, אלא כפי ניהוג העולם ראינו (אותו) נכנס בו בערב ויוצא בבוקר. ואם יוסיף לטעון: ראיתיו שיצא ממנו בלילות אחר שישנו השכנים, לא הוי חזקה אלא אם כן יביא עדים שיאמרו: שכרנו ממנו הבית ודרנו בו ימים ולילות, ואם היה המערער רוכל המחזיר בעיירות, אע"פ שלא טען: ברי לי שלא היה דר בו בימים ובלילות, טענינן ליה. ולהרמב"ם אפילו לא טען המערער אלא: שמא לא דר בה ביום ובלילה, צריך להביא עדים שדר בה ביום ובלילה. ואם היה המחזיק רוכל המחזיר בעיירות, אע"פ שלא טען המערער, טענינן ליה ואומרים למחזיק: הבא עדים שהחזקת בו ביום ובלילה שלש שנים.

הגה: ורבנו תם והרא"ש חולקין על כל זה, אלא שכל שהעידו השכנים שדר בו כמנהג שרגילים השכנים לידע, אף שלפעמים יצאו השכנים לעסקיהם מהעיר, ולא ידעו אם נשאר המחזיק בבית בעוד שלא היו בעיר, אלא מעידין שכשיצאו מן העיר הניחוהו בבית וכשבאו מצאו אותו דר בו, הוי חזקה. ואם אמר המחזיק לעדים סתם: העידו לי שדרתי בו שלש שנים בחזקת ימים ולילות, אע"פ שאינן יודעים שדר בו כל הימים וכל הלילות, אלא שראוהו שדר בו מקצת ימים ומקצת לילות, טענתו טענה ומספיק עדותן אם יעידו כדבריו. ואפילו אם יטעון המערער: ברי לי שלא דר בו בלילות, וכן אם היו הדרים בו רוכלים המחזירים בעיירות (ר"ח וטור הביאו בסט"ו) אף ע"פ שיצאו לפעמים מן הבית ולא דרו בו שלש שנים רצופים, הואיל והוי שלש שנים בחזקתן, הוי חזקה אע"פ שהיו מחזירין ימים רבים ולא לנו בבית. והוא הדין לשאר מחזיק (שם בשם רא"ש לדעת ר"ח) שיצא לפעמים מן הבית אחר עסקיו, ומיד כשבא היה חוזר לבית, מקרי חזקה בשלש שנים, וכן מקומות בית הכנסת (שם סי' ו ורשב"א סימן תקמ"ג), אם מעידים העדים שישב עליה כל עת שנכנס לבית הכנסת, אע"פ שלפעמים שינה מקומו מחמת אבילות, או לא נכנס לבית הכנסת, הוי חזקה, הואיל ועשה בחזקה כמנהג העולם (כל זה בטור). ונראה לי שכן ראוי להורות אע"פ שיש חולקין (נ"י ר"פ חזקת בשם ה"ר יונה). מקומות של בית הכנסת שהמנהג שכל אחד כותב שמו עליו, הוי כשטר,וכל מי ששמו עליו הוי שלו, ואין למערער בו כלום (תשובת הרא"ש כלל ה סימן ה).

סעיף ט

הא דמהני עדות השוכרים לומר שדרו בה ימים ולילות, דוקא ששכירות הבית עדיין בידם, ואומרים: ניתן אותו למי שיזכה בדין, ואע"פ שעדיין לא נהנה המחזיק מפירות זה הבית, כיון שדרו בו מכחו, היינו הנאת פירותיו. ואפילו אם השאילו להם בחינם. אבל אם כבר פרעו השכר למחזיק, אינם יכולים להעיד, מפני שהם נוגעים בדבר, שחפצים להחזיקו בבית שאם יצא מתחת ידו צריכים ליתן השכר פעם אחרת למערער. ומיהו אפילו נתנוהו כבר למחזיק, יכול הוא לחזור וליתנו להם שיתנוהו למי שיזכה בדין, ואז לא יהיו נוגעים בדבר, ויש מי שחולק.

סעיף י

אפילו אם כבר פרע שכר למחזיק, אם יטעון המחזיק בבית דין קודם שיבא המערער, יעידו השוכרים בפניכם שדרו בו ג' שנים, טענתו טענה ולא הוי נוגעים בעדות, כיון דלא הוי מערער קמן.

הגה: ואף על גב דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין, כיון דהשתא כשרים, ואם יעידו משיבא המערער יהיו נוגעין בעדות, מקבלין שלא בפניו. (טור ותשובת רשב"א סימן אלף כ"ו).

סעיף יא

אם אין השוכרים דרים בו עתה, אלא שדרו ג' שנים ויצאו ממנו, אם אין המערער יודע שדרו בו אלא על פיהם, אפילו אם נתנו כבר השכר למחזיק אינם נוגעים בעדות, כיון דאי בעי אמרי: לא דרנו בו מעולם, נאמנים לומר: דרנו ופרענו.

סעיף יב

יש אומרים שאין עדות השוכרים מועיל אלא אם כן שכרו בשטר, אבל אם שכרו בלא שטר, לא. ויש אומרים דאפילו שכרום לשלשה שוכרים זה אחר זה, לכולם בלא שטר, מצטרפים.

סעיף יג

עדות השוכרים מועיל אפילו לא דרו בו שניהם ביחד, אלא זה אב"ג וזה דה"ו, ואפילו היו ששה אחד בכל שנה עלתה לו חזקה.

הגה: יש אומרים שאם היה ידוע שהמערער היה דר בחדר הפנימי מן הבית, וטוען שהיה עובר דרך הבית החיצון ולכך לא מיחה במחזיק בבית החיצון, אע"פ שיש לחדר הפנימי עוד דרך מצד אחר, ולא ידעינן אם עבר דרך הראשון, אפילו הכי טענתו טענה וצריך המחזיק להביא ראיה שלא עבר דרך בית החיצון (טור), ויש אומרים דזה לא מבטל החזקה אלא אם כן טען: כשרציתי הייתי משמש בכל בית הראשון, והוצרכת לדחות מפני, ולא החזקת בבית החיצון רק כשלא הוצרך לי (נ"י ומרדכי פרק חזקת).

סעיף יד

החנויות של תגרים וכיוצא בהם, שאין דרים בהם אלא ביום, כיון שדר בהם ג' שנים ביום הרי זה חזקה.

הגה: ויש אומרים דבעינן שהחזיק בהן ששה שנים ביום (טור בשם הרא"ש והראב"ד בהשגתו והמגיד פי"ב מטוען הרשב"א וכך כתב התוס'), ויש מחלקים דאם היתה כבר חנות, סגי בחזקת ג' שנים אבל אם היה כבר בית, והוא עשה ממנה חנות, צריך להחזיק בה ששה שנים ביום (מרדכי פרק חזקת), וכסברא זו נראה לי להורות.

סעיף טו

היה מעמיד בהמה במקום מסוים מחצר חברו, או שהיה מגדל שם תרנגולים, או מעמיד שם תנור וכיריים ורחיים, או שנתן שם זבלו, בין שהעמיד שם מחיצה בין שלא העמיד, אם נשתמש בדברים אלו וכיוצא בהם ג' שנים, וטען על בעל החצר ואמר: אתה נתת לי מקום זה, או מכרתו לי, הרי זה חזקה.

הגה: (טור סעיף ט) ואפילו היה לו חלק בחצר בשותפות, אם הוא מקום שדרכן להקפיד בזה, או שעשו שאר דברים שדרך להקפיד עליו ולא הקפידו עליו, הוי חזקה למה שהחזיק (כן דעת ריב"ש סי' רמ"ט).