לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קמה: הביא המחזיק עדים ולא כיוונו עדותם בשנים

סימן קמה: הביא המחזיק עדים ולא כיוונו עדותם בשנים

 סעיף א

עידי החזקה שהעיד האחד שאכלה חטים שני החזקה, והשני העיד שאכלה שעורים, עדותן קיימת, שאין העד מדקדק בזה.

 

סעיף ב

העיד האחד שאכלה שנה ראשונה שלישית וחמישית, והשני העיד שאכלה בד"ו, אין מצטרפין, שבשנה שמעיד זה אינו מעיד בה זה, ותחזור הקרקע והפירות.

 

סעיף ג

לא מצא עדים אלא על שתי שנים, צריך להחזיר הקרקע והפירות שאכל, בין ששנים מעידים על השני שנים, בין שעד אחד מעיד עליהם, ומיהו פירות של שנה שלישית אין צריך להחזיר, שאם נאמין לו שאכלם נצטרך להחזיקו בקרקע, וכן אם הביא עד אחד שאכלה שלש שנים, מחזיר הקרקע ולא הפירות, מהאי טעמא. ואין צריך לומר כשאין עדים כלל על אכילת הפירות שמחזיר הקרקע ולא הפירות.

 

סעיף ד

בכל אלו, ישבע המערער שלא מכר ולא נתן לו כלום, ותחזור לו הקרקע, וישבע המחזיק שאינו חייב לו כלום מהפירות שאכל, ויפטור.

 

סעיף ה

שלשה אחים כל אחד מעיד על שנה אחת, ואחר עמו, הוי עדות ועלתה לו חזקה.

 

סעיף ו

כל המתחייב להחזיר הפירות שאכל, אם לא היו ידועים ואין בית דין יכולים לשער אותם כשכר הבתים שהוא ידוע, אלא היו פירות שדה ואילן שאינם ידועים, הואיל ואין כאן טענה ודאית, ישלם מה שמודה בו, ומחרימין על מי שאכל יותר ולא ישלם.

 

סעיף ז

כל המחזיר קרקע מתחת ידו, אם שכרו לאחרים כשהיה מחזיק בו, והיה השוכר קיים, מוציאין ממנו השכר פעם שנית ונותנים לבעל הקרקע, וחוזר השוכר ותובע לזה ששכר לו מקום שאינו שלו ונטל ממנו שכר.