לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שנד: השביחה הגניבה ביד הגנב

סימן שנד: השביחה הגניבה ביד הגנב

 סעיף א

היתה הגניבה ביד הגנב והשביחה מאיליה, כגון כבשה שהיתה מעוברת בשעת גניבה וילדה, או שהיתה טעונה בשעת גניבה וגזזה, משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה. ואם אחר יאוש ילדה וגזזה, משלם כשעת הגניבה. הוציא עליה והשביחה, כגון שפטמה, הרי השבח של גנב אפילו לפני יאוש, וכשמחזיר הגניבה נוטל השבח מהבעלים.

הגה: ויש אומרים דאפילו שבח מאליה הוא של גנב אפילו קודם יאוש, וכל שכן אם גנב כבשה ונתעברה אצל גנב דהשבח של גנב, אפילו תבעוה הבעלים קודם שילדה, הואיל וגנבה ריקנית (טור ס"א בשם הרא"ש והראב"ד).

 

סעיף ב

הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב, ולא נשתנית, חוזרת לבעלים בין לפני יאוש בין לאחר יאוש, אלא שלאחר יאוש השבח לגנב, כמו שיתבאר. נשתנית הגניבה ביד הגנב, קנאה וקנה שבחה, אפילו לפני יאוש, ואינו משלם אלא דמים (הרא"ש), ויתבארו פרטי דינין אלו לקמן (בסימן שס"ב).

 

סעיף ג

גנב בהמה או כלי וכיוצא בהם, ובשעת גניבה היה שוה ארבעה ועכשיו בעת העמדה בדין שוה שנים, משלם קרן כשעת גניבה. היתה שוה בשעת גניבה שנים ובשעת העמדה בדין ארבעה, אם שחט או מכר או שבר הכלי או אבדו, משלם כשעת העמדה בדין, ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו, משלם כשעת גניבה.

 

סעיף ד

גנב כחושה והשמינה, או שמינה והכחישה, משלם כשעת גניבה.

הגה: והא דגנב כחושה והשמינה משלם כשעת הגניבה, דוקא שהוציא עליה הוצאות, אבל נתפטמה ממילא הוי כאלו הוקרה, ואם שחטה משלם כשעת העמדה בדין (טור ס"ד).

 

סעיף ה

גנב כלי ושברו או פחתו או נשבר או נפחת מאיליו, אין אומרים יתן לבעלים השברים וישלים עליהם, אלא הוא יטול השברים ויתן לבעלים כלי שלם או דמיו, (וכך כתב לקמן סימן שס"ג) (ודוקא דאית ליה מעות, אבל אי לית ליה לא גריעי שברים אלו משאר מטלטלין (נ"י פ"ק דב"ק), ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור וישלם להם הפחת, שומעין להם.

 

סעיף ו

גנב או גזל ולא נתיאשו הבעלים, אינם יכולים להקדיש, לא הגנב והגזלן, ולא הבעלים, אפילו אם יש להם עידי גניבה וגזילה שיכולים להוציאו בדיינים. במה דברים אמורים, במטלטלים, אבל בקרקע, אם יש לבעלים עדים שיכולים להוציאו בדיינים, יכולים הבעלים להקדישו.