לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קז: כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם

סימן קז: כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם

 סעיף א

מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם, וכופים אותם בכך כמו שכופים את אביהם, במה דברים אמורים, כשהניח קרקעות. אבל אם לא הניח אלא מטלטלים, אין כופין אותו לפרוע חוב אביהם מהם, אבל מצוה עליהם לפרוע חוב אביהם מהם, זהו מן הדין אבל הגאונים תקנו שיהא בעל חוב גובה מהיורשים מטלטלים שהניח אביהם. הילכך כופים אותם לפרוע חובות אביהם, אפילו הוא מלוה על פה, אף המטלטלים שהניח אביהם אפילו קנאם הלוה אחר שלוה ולא כתב: דאיקני (ע"ל סי' קי"א) דיורש במקום אביו קאי. וכן חייבים לפרוע חוב אביהם ממלוה שהיתה לאביהם ביד אחרים, בין גבו קרקע בין גבו מעות, ואם ירשו קרקע ומטלטלים, ואין מפורש בשטר שיגבה ממטלטלי בין בחייו בין במותו, והיורשים רוצים להגבות לבעל חוב קרקע, והוא רוצה לגבות מטלטלים, הדין עם היורשים, אבל אם לא ירשו כלום מאביהם, אין חייבים לפרוע חוב אביהם ואפילו מצוה ליכא.

הגה: ירש קצת נכסים, אין צריך לפרוע רק מה שירש (ריב"ש סימן תע"ח), ואם אומר איני יורש ואיני משלם עיין לקמן סוף סימן רע"ח אם שומעין לו.

 

סעיף ב

טען היורש שאביו לא הניח לו ממון, ואינו חייב לפרוע חוב אביו משלו, אם טוען המלוה ודאי שאביו הורישו ממון, נשבע היורש היסת, ונפטר. ואם טוען שמא, אין עליו אלא חרם סתם.

הגה: כתבו הגהות אשירי פרק מי שמת בשם א"ז שכתב בשם רבנו תם ורבנו שמחה: ראובן שהיה חייב לשמעון, ומת ראובן, יכול שמעון לעכב קבורתו עד שיפרעו לו, ואם שמעון הוא קרובו של ראובן, בני המשפחה מוחין בידו שלא לעכב קבורתו, שלא לנוולו, וכן אם בא בעל חוב וגבה כל נכסיו, אין מחויב לקברו.

 

סעיף ג

יורש שמכר כל נכסי אביו, ודאי בעל חוב טורף הלקוחות, אפילו אם יש ביד היורש נכסים קרקעות שלו, לפי שנכסיו אינם משועבדים לחוב אביו, ואפילו של אביו זיבורית, ושלו עידית, אינו יכול לסלקו בעידית שלו, שלא מדעתו, אבל אם רוצה לסלקו שלא יטרוף מהלקוחות, ונותן לו מעות, אע"פ שלא ירש המעות מאביו, יכול לסלקו, אלא אם כן עשה אביו נכסים אלו אפותיקי מפורש לבעל חוב.

 

סעיף ד

יורש שמכר כל נכסי אביו, ואין בעל חוב יכול לטרוף מהלקוחות, כגון שמכרם לעכו"ם וכיוצא בזה, יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד היתומים, ויש אומרים שאינו גובה.

 

סעיף ה

האידנא שתקנו הגאונים לגבות מהיורשים אף מהמטלטלים שהניח אביהם, אם תפס המלוה מטלטלי הלוה, אפילו לאחר מיתה, מהניא אפילו אין לו עדים על חובו, שאם לא תפס לא הוה מגבינן ליה, והשתא דתפס נאמן לגבות מהם בשבועה, במיגו דאי בעי אמר לא תפסתי.

 

סעיף ו

היה על אביהם חוב של מנה ולא הניח לא מקרקעי ולא מטלטלי, אלא קרקע שוה חמשים, ובא בעל חוב וטרפה, ונתנו לו היורשים חמשים משלהם, אפילו לא אמרו לו שבדמי קרקע זה הם נותנים לו, אינו יכול לחזור ולטרפה מהם בשארית חובו, וכן אין בעל חוב מאוחר ממנו יכול לחזור ולטרפה, דהוה ליה כמו שהגבו אותה לו בחובו וחזרו ולקחוה ממנו.

 

סעיף ז

ירשו האחים קרקעות מאביהם וחלקום, ובא בעל חוב לטרוף, אם לא ירשו אלא שתי שדות, ולקח כל אחד אחת, אינם יכולים לומר לבעל חוב: קח מכל אחד חצי שדה, אלא נוטל שדה אחד מאיזה מהם שירצה, אבל אם ירשו ד' שדות וחובו כנגד שתי שדות, אינו יכול לומר אקח מאחד שתי שדות, אלא יקח מכל אחד שדה אחת, אלא אם כן עשה לו אפותיקי השתי שדות שנפלו לאחד, דאז נוטלם, אפילו לא עשאם אפותיקי מפורש, אלא שעבד לו כל נכסיו וסיים לו אותם שדות במצריהם, להיות תחלה לפרעון.

 

סעיף ח

הניח להם אביהם מעות ומטלטלים, וחלקו, ובא בעל חוב לגבות מהם, אם הם מצויים לפנינו, גובה מכל אחד חלקו, ואם אין כולם מצויים לפנינו, אין צריך לחזור אחריהם, אלא יקח כל חוב מאותו שלפנינו, והוא יחזור אחר האחרים.

 

סעיף ט

ירשו קרקעות וחלקום ומכר אחד מהם חלקו או נתנו במתנה, ובא בעל חוב של אביהם לגבות חובו, טורף חצי החוב מהלוקח שקנה מהיורש והחצי מהיורש האחר.

 

סעיף י

שמעון שאמר ליורשים מנה לי בידכם והודו לו בפני עדים, וכשחזר לתובעם אמרו לו: לא הודינו שאנו חייבים לך אלא מחמת אבינו ולא הניח ממה לפרוע, והוא אומר: לא כי אלא מחמת עצמכם אתם חייבים לי, מאחר שהודו סתם, חייבים לפורעו (וע"ל סי' פ"א רשב"א), ואם הודו בפני עד אחד, והם אומרים שלא הודו, נשבעים להכחיש העד, ואם מודים שהודו בפני העד בסתם, אלא שאומרים שלא נתכוונו להודות שחייבים מחמת עצמם אלא מחמת אביהם, חייבים לשלם (וע"ל סימן ע"ה סעיף י"ג).

 

סעיף יא

הניח להם אביהם מטלטלין וקדמו ופרעו לבעל חוב מאוחר, אין בעל חוב מוקדם יכול להוציא מידו.

 

סעיף יב

ראובן שמת ונמצא בפנקסו כתוב בכתב ידו שהוא חייב לשמעון מנה, היורשים פטורים דמלוה על פה, אפילו בעדים אינו גובה מהיורשים אלא אם כן היה תוך זמנה (וע"ל סימן צ"א סעיף ה' ולקמן סימן ק"י סעיף ז').