לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קט: מכריזין על נכסי יתומים

סימן קט: מכריזין על נכסי יתומים

 סעיף א

כשבאים למכור מנכסי יתומים שמין בית דין הקרקע, ואחר כך מכריזין עליהם שלשים יום רצופים, ואם אין מכריזין רצופים אלא בכל שני וחמישי, יכריזו ששים יום שני וחמישי שבהם, ומכריזין בבקר ובערב, בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלים, וכל מי שרוצה לקנות יוליך הפועלים לבקר לו, ובשעה שמכריזין, מסיימין את השדה במצרים ומודיעים כמה מוצאים בה ובכמה שמו אותה בית דין, ומפני מה הם רוצים למכרה, אם להגבות לבעל חוב או לכתובת אשה, ואם יאמר המלוה: אני מקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי, והיורש אומר: לא כי אלא ישומו אותה בית דין, שומעין ליורש.

 

סעיף ב

כשכותבים האדרכתא על נכסי יתומים, בין גדולים בין קטנים, כותבים בה: והכרנו שהנכסים האלו הם של פלוני המת. ואם לא כתבו כך, הרי האדרכתא זו פסולה, ואין אוכלים בה פירות, אפילו אחד שישלימו ימי ההכרזה.

 

סעיף ג

בית דין שמכרו שלא בהכרזה, נעשו כמי שטעו בדבר משנה, וחוזרים ומוכרים בהכרזה.

הגה: יש אומרים דאם מכרו הקרקעות בשעה שאין קונין, כגון בשעת מגפה או מלחמה, מה שעשו עשוי, דאין לבית דין למכור אלא בשעת הגבייה, ויש חולקין. (ב"י שתי הדעות). ובית דין שמכרו, האחריות על היתומים, ובית דין שהכריזוה כראוי, ובדקו יפה ודקדקו בשומא, אע"פ שטעו ומכרו שוה מנה במאתיים או מאתיים במנה, הרי מכרן קיים. אבל אם לא בדקו בשומא ולא כתבו אגרת ביקורת, שהיא דקדוק השומא וההכרזה, וטעו והותירו שתות או פחתו שתות, מכרן בטל, פחות משתות, מכרן קיים, וכן אם מכרו קרקע בעת שאין צריך להכריז עליה (או) במקום שנהגו שלא להכריז לעולם (טור ס"ז) וטעו ופחתו שתות או הותירו שתות, מכרן בטל אע"פ שהכריזו. (יש אומרים דכיון שהכריזו, אף על פי שלא היו צריכים מכרו קיים). (טור בשם הראש) ואם רצו בית דין שלא לבטל המכר ויחזירו האונאה, מחזירין, דלא יהיה כח הדיוט חמור מהם, ופחות משתות, מכרן קיים והוי מחילה כדין ההדיוט אע"פ שלא הכריזו, שאין צריך (הכרזה) באותה העת. איזהו העת שאינם צריכים הכרזה, כשמוכרים לפרוע למי שהלוה לצורך קבורה, או למזון האשה והבנות, או ליתן מנת המלך. וכן בית דין שמכרו דברים שאינם טעונים הכרזה, וטעו בשתות, מכרן בטל, פחות משתות, מכרן קיים. ואלו הם הדברים שאין מכריזין עליהם: העבדים והשטרות והמטלטלים, אלא שמין אותם בבית דין ומוכרים אותם מיד, ואם השוק קרוב למדינה, מוליכים אותם לשוק.

 

סעיף ד

אפוטרופוס או בית דין שלוו לצורך היתומים, מוכרים שלא בהכרזה ופורעים, וכן בית דין דזבין ואחריותא איתמי, אם טרפו ממנו, גובה הלוקח שלא בהכרזה.

 

סעיף ה

הא דאמרינן שאם טעו בית דין ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל, היינו כשהורידו לבעל חוב בשומת בית דין. אבל בית דין שמכרו קרקעות או עבדים של יתומים שוה מנה במאתים, אין הלוקח יכול לחזור בהם, דלא יהיה כח הדיוט חמור מכח היתומים. וכן הדין באפוטרופוס שמכר קרקע ועבדים שאין הלוקח יכול לחזור בהונייה כדין הדיוט. (ויש אומרים דכל שפחתו או הותירו שתות מכרן בטל) (טור בשם ה"ר יונה והרא"ש).

 

סעיף ו

מכרו על ידי שליח ונתאנה השליח בכל שהוא, המכר בטל. ואם אינה השליח לקונה, דינו כשאר כל אדם.

הגה: ודוקא שליח בית דין אינו כמותם, אבל שופט הממונה בהורמנא דמלכא, שלוחו הרי הוא כמוהו (ריב"ש סימן קע"ט).