לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיב: אין בעל חוב טורף מהמשועבדים ממה שקנה

סימן קיב: אין בעל חוב טורף מהמשועבדים ממה שקנה

 סעיף א

אין בעל חוב טורף ממשעבדי אלא אם כן היו נכסים ללוה בשעה שלוה, ומכרם או נתנם אחר כך. אבל אם קנאם אחר שלוה ומכרם, לא נשתעבדו לבעל חובו ואינו גובה אותם מהלקוחות, ומיהו בעודם ביד הלוה, גובה מהם אעפ"י שקנאם אחר שלוה. ואם שעבד נכסיו שקנה ושיקנה, אז חל השעבוד גם על מה שיקנה אח"כ, ואם קנה אח"כ ומכרו, בעל חוב גובה ממנו, ודוקא שפירש לו בפירוש, אבל אם לא כתב לו דאקנה, לא.

הגה: ויש אומרים דקיימא לן אחריות טעות סופר, הוא וכל מה שראוי להשתעבד אמרינן ביה טעות סופר, ואפילו דאקנה נמי (טור בשם הרא"ש והרשב"א פרק מי שמת), מיהו אם כתב לו מקצת אחריות, ולא פירש לו: דאקנה, יש אומרים דלא אמרינן עוד טעות סופר, דהואיל ופירש קצתן מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב (נ"י פרק מי שמת). יש אומרים דאף אם כתב לו דאקנה, יכול לחזור בו כל זמן שלא קנה (נ"י פרק חזקת הבתים ומרדכי פרק מי שמת), ויש חולקין (כך כתב נ"י שם).

 

סעיף ב

אם לא כתב לו דאקנה ומכר נכסיו אחר שלוה, והמלוה בא לטרוף מהלקוחות וטוען שאלו הנכסים היו ביד הלוה, ולוקח טוען לאחר שלוה קנה ומכר, יש אומרים שעל המלוה להביא ראיה שהיו אלו הנכסים ביד הלוה בשעת הלואה, ויש אומרים שאם יש עדים שהלוה קנה קרקע זה ומכרו, צריך המלוה להביא עדים שקנאו הלוה קודם שעבודו. אבל אם יש עדים שהלוה היה מוחזק בו ושהיה שלו, צריך הלוקח להביא ראיה שקנאו הלוה ואימתי קנאו, ואם לאו, בית דין מעמידין אותו על חזקתו ונאמר שהיה שלו ושל אבותיו מעולם. (ונראה לי דסברא הראשונה עיקר).

 

סעיף ג

נותן נכסיו מהיום ולאחר מיתה ולא נודעו הנכסים שהיו לו באותה שעה, יש אומרים שעל המקבל מתנה להביא ראיה שהיו אותם נכסים בידו בשעת מתנה, ויש אומרים שאם לא נודע שקנה נכסים אחר כך הכל בחזקת מקבל מתנה (והסברא הראשונה עיקר ועיין לקמן בסוף סימן ר"נ ובסי' ק"ד, כן נראה לי).

 

סעיף ד

שני מלוין שהוציא כל אחד שטרו, ואין כתוב בשום אחד מהם: דאקנה, ואין הנכסים מספיקים לחובות שניהם, וטוען המוקדם כי כשלוה ממנו כבר קנה הנכסים, והמאוחר טוען שלאחר שלוה משניהם קנאם והם משועבדים לשניהם, ואין עדים בדבר, יש אומרים שחולקין החצי שחלוקין עליו, ויש אומרים שאם אין עדים שקנאם, מעמידים הנכסים ביד המוקדם, ואם יש עדים שקנאם, אלא שאינם יודעים מתי קנאם, חולקים החצי שחולקים עליו.

 

סעיף ה

ראובן שלוה בשטר, ולא כתב למלוה: דאקנה, וקנה ומת, והיתה לו בת, וירשתו ועמדה ונשאת, אין המלוה גובה מהבעל ממה שהכניסה לו באותם הנכסים, משום דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי.

הגה: אבל אם לא נשאת גובה מן היורש כדלעיל סימן קיא סעיף כ (וכ"א וריש סימן ק"ז).