לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קא: מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין, ואם תלה מעותיו בעכו"ם, ואם יש עליו חובות לעכו"ם

סימן קא: מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין, ואם תלה מעותיו בעכו"ם, ואם יש עליו חובות לעכו"ם

 סעיף א

בא לפרוע, אם יש לו מעות צריך ליתנם לו ואינו יכול לדחותו אצל מקרקעי או מטלטלי. ואם אינו ידוע לנו שיש לו מעות, אין משביעין אותו. ואפילו חזינן שיש לו מעות והוא אומר: אינם שלי אלא של פלוני, לא משבעינן ליה, אבל מחרימים על כל מי שיודע שיש לו מעות, והיכא דאמר: אין לי מעות, ונמצא שקרן, תו לא מהימן בזה החוב אם אומר: אין לי מעות, אלא צריך למטרח ולמזבן ולהביא מעות.

הגה: וכן אם נראה לבית דין שהוא משקר, ויש לו מעות ואינו רוצה לשלם, כופים אותו שישלם מעות (טור), ועיין לקמן סעיפים ז ח.

 

סעיף ב

אם אין לו מעות, אין צריך למכור כדי ליתן לו מעות, אלא נותן לו ממה שיש לו, ואם יש לו מטלטלים וקרקע, וחפץ המלוה יותר במטלטלי מבקרקע, צריך ליתן לו מטלטלים, אלא שנותן לו מאיזה מטלטלים שירצה הוא, ואין המלוה יכול לומר: איני רוצה מטלטל זה אלא זה.

 

סעיף ג

אם יש לו מעות וקרקע, או מעות ומטלטלין, והלוה אומר לפרעו במעות, אין המלוה יכול לומר: איני רוצה מעות אלא קרקע או מטלטלין, (וכן) אם אין שם מעות, אלא קרקע ומטלטלין, והלוה רוצה ליתן לו מטלטלין, אין המלוה יכול לומר: איני רוצה אלא קרקע.

 

סעיף ד

אם אין לו אלא קרקע ובא ליתנו לו, ואמר המלוה איני רוצה אותו ואיני מבקש ממך עתה, אלא אמתין עד שיהיו לך מעות, הדין עם המלוה.

הגה: וע"ל סימן ע"ד. היו מעות הלוה מופקדות ביד אחר, מוציאין אותו ונותנין למלוה, אבל אם היו בידם בהלוואה, אין מוציאין מידם קודם הזמן (תשובת רשב"א אלף קכ"ב).

 

סעיף ה

אם יש ללוה שטרי חובות על אחרים, יכול להגבותם לו וישומו אותם כפי מה שהוא הלוה, אם הוא אלם, וכפי מה שהם נכסיו, עידית או זיבורית, (פירוש עידית המשובח שבקרקע שראוי לקבוע עליו דירה, תרגום נאות יעקב: עדית דבית יעקב, ופירוש זיבורית החלק הגרוע שבקרקע מלשון זבורא שהוא מין מהבעלי חיים העוקצים).

הגה: ואפילו יש לו שאר מטלטלים, יכול להגבות לו שטרות בשויים. (דייק מהתרומות שהביא הב"י שכתב דלמאן דאמר אין גובין מיירי שיש נכסים אחרים ממילא למאן דאמר גובין מיירי נמי בכהאי גוונא).

 

סעיף ו

יש אומרים דבמוכר סחורה אינו מורידו לשומא כלל, אלא שנותן לו מעות כמו שהתנה ומאותו מטבע שהתנה.

 

סעיף ז

אם יש מעות ללוה, ותולה אותם בעכו"ם, והמלוה חושש שהם שלו, מחרימין על כל מי שיודע שיש לו ממון או מעות, ויש אומרים שאם הלוה אמוד, אין שומעין לו וכופין אותו ליתן מעות.

 

סעיף ח

אם נודע שהממון שלו ותלה אותם בעכו"ם, ואינו יכול ליתן לו כי העכו"ם מעכב, כופין למכור קרקע וליתן לבעל חוב מעות, וכן אם הדבר ידוע שיש לעכו"ם ערעור על נכסי הלוה וירא המלוה ליטול קרקע מיראת ערעורו של עכו"ם, צריך הלוה לטרוח ולמכור וליתן המעות.

 

סעיף ט

כל מה שיתן לו מקרקעי או מטלטלין, ישומו לו כפי מה שיוכל למכרם מיד, אפילו בביתו, לפי השעה ולפי הזמן, ולא שיצטרך לחזר למוכרו בעיירות ובשוקים או לעכבו עד שימצאו לו קונים או שיתייקר, דאם כן נעלת דלת בפני לווים.

 

סעיף י

מגבין למלוה כל המטלטלים שימצאו ללוה, ואם לא הספיקו המטלטלים, מגבים לו קרקע אחר שיחרימו על כל מי שיש לו מטלטלים או על כל מי שיודע שיש לו מטלטלים ואינו מביאם לבית דין, (וכן עיקר, ודלא כי"א שצריך לישבע על זה (הרשב"א), וגובים כל הקרקע שיש לו, אפילו הוא משועבד לכתובת אשה או לבעל חוב שקדם, מגבים לזה מיד, ואם יבא ראשון ויטרוף יטרוף.

 

סעיף יא

היו לו מטלטלין או קרקע, ויש עליו חובות לעכו"ם, ואומר: הרי כל נכסי משועבדים לעכו"ם, ואם יטלו אותם ישראל יבואו העכו"ם ויאסרו אותי ואהיה בשביה, אין שומעין לו, אלא יגבה הישראל חובו, ואם יאסרוהו העכו"ם הרי כל ישראל מצווים לפדותו.