לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קו: דין הבא ליפרע שלא בפני בעל חובו

סימן קו: דין הבא ליפרע שלא בפני בעל חובו

 סעיף א

מלוה שבא ליפרע בשטר מקויים שבידו, שלא בפני לוה, אם יכולים בית דין לשלוח לו ולהודיעו עד שיעמוד עמו בדין, שולחים ומודיעין לו, אם הוא בכדי שילך השליח ויחזור תוך שלשים יום, והמלוה יתן שכר השליחות, ויגבנו נוסף על חובו, ואם הוא במקום שאין השליח יכול לילך ולחזור תוך שלשים יום, מגבין לו חובו מיד, אחר שישבע המלוה, ויטול בין מהמקרקעי (רשב"א) בין מהמטלטלים, ואין חוששין לשובר. ואם כתוב בשטר נאמנות בפירוש שאפילו יפרע שלא בפניו, או שכתוב בו נאמנות עליו ועל באי כחו, אינו צריך לישבע.

הגה: יש אומרים דאין גובין שלא בפניו, רק מלוה עצמו, אבל לא מיורשיו, אלא צריך לילך אחריהם (ריב"ש ס' שנג), וע"ל סימן ע"ג סעיף י' וסימן יד סעיף א).

 

סעיף ב

שלשה ראיות צריך להביא לבית דין ואחר כך יפרע שלא בפניו. ראשונה לקיים שטר שבידו, שניה, שבעל חובו במדינה אחרת רחוק יותר מכדי שילך השליח ויחזור תוך שלשים יום, שלישית, שאלו הנכסים בחזקת פלוני הלוה הם.

 

סעיף ג

הבא ליפרע שלא בפני לוה, כשם שבית דין יכולים לפורעו מנכסיו שלא בפניו, כך הם יכולים למשכן לבעל חוב קרקע בחובו, שזה יותר טוב לו.