לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן צח: סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו

סימן צח: סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו

 סעיף א

סדר גביית החוב כך הוא: כשהמלוה מוציא שטר חוב מקויים, אומרים ללוה: שלם. ואפילו שהה כמה שנים ולא תבעו, אין אומרים מחל לו כיון ששהה כל כך שנים ולא תבעו, ואפילו שמענו שנתייאש. (פירוש: כמו ונואש ממני שאול (ש"א כז, א), וזה כי מי שלבו הומה על דבר מה ואח"כ נח ואינו חושש עוד בדבר ההוא יאמר עליו לשון יאוש) מהחוב לגמרי, ואמר וי לחסרון כיס, אינו יאוש, (ואפילו ראה המלוה שכתב כל נכסיו לבניו, ולא כתב למלוה רק קרקע כל שהוא, ושתק, אפילו הכי לא אמרינן דמחל) (טור), ואפילו אין שטר חובו יוצא מתחת ידו, אם החייב מודה.

 

סעיף ב

צריך לעשות הדיין דרישה וחקירה בשטרות ישנים שמוציאים אותם למה לא תבעו עד עתה, אם יראה לו צד רמאות, כדי להוציא הדין לאמיתו.

 

סעיף ג

אין יורדין לנכסיו עד שיודיעוהו תחלה אם הוא כאן או במקום קרוב. ואם טעה הדיין והוריד לנכסיו קודם שיודיעוהו, מסלקים אותו.

 

סעיף ד

טען הלוה ואמר: שטר זה שנתקיים בפניכם מזוייף הוא אני אביא ראייה ואבטלנו ועדים במקום פלוני והם פלוני ופלוני, אם נראה לדיינים שיש ממש בדבריו, קובעים לו זמן להביא עידיו, ואם נראה להם שאינו בא אלא בעלילות דברים ובטענות של דופי, אומרים לו: שלם, ואח"כ אם יש לו ראייה, יחזיר. ואם היה המלוה אלם (פירוש: תקיף תרגום חזקו ואמצו תקיפו ואלימו) ושמא אינו יכול להוציא מידו, מניחין על ידי שליש. (ומן הסתם נותנין לו זמן שלשים יום) (טור).

 

סעיף ה

קבעו לו זמן להביא ראייה ולבטל השטר, והגיע הזמן ולא בא, ממתינין לו שני וחמישי ושני, לא בא, כותבין עליו פתיחה, ומשמתין אותו והוא בנידויו תשעים יום. נשלמו תשעים יום ולא בא, בית דין כותבים לו אדרכתא (פירוש: שטר שבית דין כותבים למלוה ומדריכין אותו שיפרע מחובו על נכסי הלוה) על נכסיו ומתירין לו נידויו. ואין כותבין אדרכתא עד ששולחים ומודיעים לו, והוא שיהא קרוב לבית דין יום אחד, ויש מי שאומר שני ימים, ואם היה רחוק יתר על זה, אין צריכין להודיעו.

 

סעיף ו

במה דברים אמורים, כשהיה כל תשעים יום נשמט ואומר: עתה אביא ראיות ואבטל השטר, אבל אם אמר איני בא לבית דין, מיד כותבים אדרכתא, בין על הקרקעות בין על המטלטלין. וכן אם השטר על פקדון, אין ממתינין לו תשעים יום, אלא כותבים אדרכתא על נכסיו מיד.

 

סעיף ז

זה שאמרנו שאם לא בא בסוף התשעים כותבין אדרכתא, על הקרקעות. אבל על המטלטלים, אפילו אחר תשעים יום, כל זמן שהוא אומר: עתה אביא ראיה ואבטל השטר, אין מורידין המלוה למטלטלים, שמא יאכל אותם ויביא זה ראיה ויבטל השטר, ואם לא ימצא (המטלטלין) מה יטול, ואפילו היה למלוה קרקע, שמא תכסיף או תשתדף (פירש רש"י: תבור ותפחת מדמים), ואף על גב דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי, יהבינן להו ביד שליש, ויהבינן זמן הראוי לבית דין, אי מרע לשטרא בגו ההוא זמנא, איתרע, ואי לא, יהבינן להו ביד מלוה.

 

סעיף ח

אם המלוה אלם ולא יוכל הלוה להוציא הקרקעות מידו אחר שנפסל שטרו, מאחרין האדרכתא עד שיודיעו ללוה, אפילו אם הוא במקום רחוק שצריך לשהות י"ב חדש לילך ולבא שיירא משם.

 

סעיף ט

כיצד כותבין האדרכתא: אם לנכסים בני חורין הורידוהו כותבים איש פלוני נתחייב לפלוני בדין כך וכך, ולא נתן לו מעצמו וכתבנו לו אדרכתא זו על שדה פלונית שלו, ואחר כך שמין לו שלשה באותה שדה כנגד חובו, ומכריזין עליה כפי מה שיראה עד שיפסקו המוסיפים, ומורידין אותו בחובו לחלק ששמו אותו, וקורעין שטר החוב, אם היה שם שטר. ואם לא היו לו נכסים בני חורין, כותבין האדרכתא כך: איש פלוני נתחייב לפלוני כך בשטר חוב שבידו ולא נתן לו חובו ולא מצינו לו נכסים בני חורין וכבר קרענו לשטר שיש לו עליו ונתננו לפלוני רשות לדרוש ולחקור ולהיות ידו נטוייה על כל הנכסים שימצאו לו וכל הקרקעות שמכר מזמן פלוני והלאה יש לו רשות לגבות חובו מהכל, ואחר שכותבין אדרכתא זו, הולך המלוה ומחפש אם מצא לו נכסים בני חורין, שמין לו מהם, מצא לו נכסים משועבדים מאחר זמן שטרו, טורף מהם וקורעים שטר האדרכתא, וכותבין לו שטר הטרפא. כיצד כותבין: איש פלוני בן פלוני זכה בדין לטרוף בדין בחוב שפלוני חייב לו שהוא כך וכך, בשדה פלונית שלקח פלוני בכך וכך מזמן פלוני וכבר קרענו האדרכתא שהיתה בידו והרשינוהו לטרוף מזה בכך וכך. ואחר שכותבים הטרפא לטרוף מורידין ג' בקיאים לאותה שדה ושמין לו ממנה כשיעור חובו מהקרן וחצי השבח, ומכריזין עליה שלשים יום כדרך שמכריזין על נכסי יתומים, ואח"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום, אם היה הלוה עמנו במדינה. ומשביעין את הטורף בנקיטת חפץ שלא נפרע חוב זה ולא מחלו ולא מכרו לאחר, ואחר כך מורידים אותו לנכסי הלוקח בשומא שלו, וכותבין הורדה. וכיצד כותבין: אחר ששמנו לפלוני בשומא שהיתה בידו והכרזנו ל' יום כראוי והשבענו את זה הטורף, ואת הבעל חוב הורדנוהו לשדה פלונית להיות משתמש בה כדרך שאדם משתמש בקניינו. ומאימתי אוכל הטורף פירות שדה זו, משיפסקו ימי ההכרזה (שם בפ' הנושא), ואם יש טעות באדרכתא, אינו אוכל פירות אפילו מיום ששלמו ימי ההכרזה.

 

סעיף י

כל אדרכתא שאין כתוב בה: קרענו לשטר הלואה, אינה אדרכתא, וכל טירפא שאין כתוב בה: קרענו לאדרכתא, אינה טירפא. וכל שומא שאין כתוב בה: קרענו לטירפא, אינה שומא.

 

סעיף יא

כיצד כותבין אדרכתא על נכסי יתומים, יתבאר בסימן ק"ט.