לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שנט: איסור גזילה אפילו על מנת להחזיר ומה נקרא גזילה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה

סימן שנט: איסור גזילה אפילו על מנת להחזיר ומה נקרא גזילה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה

 סעיף א

אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעכו"ם, ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה, שרי, כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו, ואף זה אוסר בירושלמי ממדת חסידות.

 

סעיף ב

אסור לגזול אפילו על מנת לשלם דבר יפה ממנו. ויש מי שאומר דהיינו אם (אין) התשלומין בעין, שאם הם בעין, כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם, ויזכה אותם לבעלים על ידי אחר.

 

סעיף ג

כל הגוזל את חברו, אפילו שוה פרוטה, כאלו נוטל נפשו.

 

סעיף ד

אפילו הוא בסכנת מות וצריך לגזול את חברו כדי להציל נפשו, צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם (ועיין לקמן סימן ש"פ ס"ג).

 

סעיף ה

אפילו הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן.

 

סעיף ו

החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות בית דין, הרי זה גזלן אע"פ שהוא חייב לו. ואין צריך לומר אם נכנס לתוך בית חברו ומשכנו.

 

סעיף ז

איזהו גזלן: הלוקח ממון האדם בחזקה, כגון שחטף מידו מטלטלים, או שנכנס ברשותו שלא לרצון הבעלים ונטל משם כלים, או שתקף בעבדו או בבהמתו ונשתמש בהם, או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיה, וכל כיוצא בזה.

 

סעיף ח

איזהו עושק: זה שבא ממון חברו לתוך ידו ברצון הבעלים, וכיון שתבעוהו כבש הממון בחזקה ולא החזירו, כגון שהיה לו ביד חברו הלואה או שכירות, והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה.

 

סעיף ט

הכופה את חברו למכור את שלו, ונותן לו דמיו אסור, אבל אין לו דין גזלן ליפסל מדאורייתא, אלא מדרבנן, כמו שנתבאר.

 

סעיף י

כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כליו של חברו או כל דבר שאפשר שיקנהו ממנו, והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו, הרי זה עובר בלא תחמוד. כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חברו וכל כיוצא בזה, כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר, עבר בלא תעשה של לא תתאוה, ואין תאוה אלא בלב בלבד.

 

סעיף יא

התאוה מביא לידי חמוד והחמוד מביא לידי גזל, שאם לא רצו הבעלים למכור אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים, יבא לידי גזל, שנאמר (מיכה ב, ב) וחמדו בתים וגזלו, ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו מלגזול, יבא לידי שפיכות דמים צא ולמד ממעשה אחאב ונבות.

 

סעיף יב

הא למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד, והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים עובר בב' לאוין, לכך נאמר: לא תחמוד ולא תתאוה, ואם גזל עובר בג' לאוין.