לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן מ: דין המחייב עצמו לחברו

סימן מ: דין המחייב עצמו לחברו

 סעיף א

המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי אע"פ שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב, כיצד, האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אע"פ שאין שם עדים, או שאמר לו בפני עדים: הריני חייב לך מנה בשטר, אע"פ שלא אמר: אתם עידי, הואיל ואמר בשטר, הרי זה כמי שאמר הוו עלי עדים, וחייב לשלם אע"פ ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום, שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב. (וכל שכן כשכותב לאחד קבלתי ממך כך וכך על החוב שלי שיש בידך דהוי מחילה אף על גב דידעינן דלא קבל (ב"י סי' כ"ג בשם הריטב"א).

 

סעיף ב

לוה שכתב בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה הרי זה שטר כשר, וכן אם כתב שטר, אע"פ שאין בו עדים, ונתנו למלוה בפני עדים, הרי זה מלוה בשטר, והוא שיהיה כתב ידו שאינו יכול להזדייף, ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם. ויש מהגאונים שהורו שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם: חתמו והעידו שנמסר בפניכם.