לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן מד: דין חזרת השטר בשיטה אחרונה וכיצד מקיימים המחק והתלוים

סימן מד: דין חזרת השטר בשיטה אחרונה וכיצד מקיימים המחק והתלוים

 סעיף א

צריך להחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, (מפני שאין למדין משטה אחרונה) (טור). מפני שאין העדים יכולים לצמצם שיחתמו מיד סמוך לכתב, ויש לחוש שמא הניחו שם כדי שיטה, וכתב המזייף שם מה שירצה. ואם לא החזיר, אין השטר נפסל בכך אלא שאין למדים משיטה אחרונה.

הגה: ודלא כיש אומרים שהשטר כולו פסול דכל שטר שלא נעשה כתיקון חכמים פסול אע"פ שאין טעם לפסלו (טור בשם הרא"ש, ותוס' בפ' ג"פ דף קס"א ע"א), והא דאין למדין משיטה אחרונה, היינו במקום שיש חשש שמא זייף, אבל אם השיטה אחרונה לחובת מוציא השטר, למדין ממנה, דודאי לא זייף. (נ"י פרק גט פשוט בשם ריטב"א והר"א).

 

סעיף ב

אם השטר כולו מכתיבת ידו של מי שנתחייב, למדין משיטה אחרונה. אבל אם השטר מיד אחר והחייב חתום למטה, אין למדין משיטה אחרונה.

 

סעיף ג

אם סיים השטר בסוף שיטה והרחיקו העדים שיטה שלמה וחתמו העדים באמצע שיטה שניה, אין למדים מחצי שיטה אחרונה ומשיטה שלמה שלפניה.

הגה: אם נמצא דבר כתוב בחצי שיטה שלפניהם ובשיטה שלפניה, ודוקא שחתמו העדים זה תחת זה, אבל אם חתמו זה אחר זה, כל השטר פסול (כדלקמן סי' מ"ה סעיף י').

 

סעיף ד

היכא דכתיב ביה שריר וקיים, למדין משיטה אחרונה. (ואין צריך לחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה) (טור).

 

סעיף ה

אם יש בשטר מחקים או תלויות או תיבות שעבר עליהן הקולמוס, צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים. (ואין צריך לכתוב ודין קיומיהון) (מרדכי ותוס' ר"פ ג"פ), ואם לא קיים, אינם פוסלים השטר, אלא שאין למדים מהם.

הגה: ויש אומרים שאם היה מחק ולא נתקיים, פסול כל השטר, שמא היה כתוב חובה לבעל השטר ונמחק. אלא אם כן מוכח מתוך השטר מה היה המחק, אז לא נפסל כל השטר (טור ונ"י ריש פרק גט פשוט), ואם היו בגופו של שטר, דהיינו שם הלוה והמלוה ומעות, נפסל השטר, אם לא קיימם. ואם היו בזמן ולא קיימם, הוי כשטר שאין בו זמן.

 

סעיף ו

שטר שיש בו גרר מאחריו או ביני שיטי במקום שנהגו לכתוב הפרעון מאחריו או ביני שיטי כשר, אלא שיש לאיים על בעל השטר, ויש פוסלים.

 

סעיף ז

יש מי שאומר שאין לקיים המחקים אלא בכתב שהוא ככתב השטר ולא בכתיבה דקה יותר מכתב השטר.

 

סעיף ח

אם היה המחק בשיטה א' סמוך לאחרונה, והוא כשיעור שריר וקיים או יותר, אע"פ שחזר וקיימו, פסול, שמא מחקו וכתב דבר שזייף, וחזר וקיים בריוח שבין הכתב והעדים, והני מילי כשאין אויר שיטה בין העדים לשטר, דאיכא למיחש שמא הוסיף באותו האויר שהניחו העדים, אבל יש באויר שיטה, כשר, ולא חיישינן שמא הניחו אויר שני שיטין והוסיף מה שרצה בשיטה ונשאר עוד שיטה אויר, והני מילי כשהעדים מוחזקים ביודעים הא לאו הכי חיישינן.

 

סעיף ט

האידנא נהגו לכתוב קיום מחקים ותלויות אחר וקנינא, לפי שהורגלו עתה לכתוב בכל השטרות שריר וקיים ואי אפשר לזייף, ולמדין משטה אחרונה, ואין צריך להחזיר מעניינו של שטר, משום הכי שטר שאין בו שריר וקיים, פסול ואין לעדים לחתום אלא אם כן כתוב: שריר וקיים. ואם כתוב בו תרי שריר וקיים כשר, (ולכתחלה לא יעשה כן) (תשובת הרא"ש כ' ס"ח סי' י"ח).

 

סעיף י

שטר שכתוב בקיומו נ"ו על הגרר, ובדקו וחפשו השטר אות באות ולא נמצאו אותן שני אותיות כשר.

 

סעיף יא

שטר שיש בו מחקים ושכחו העדים ולא קיימום בסוף השטר וכתבו שריר וקיים וחתם העד האחד, וקודם שיחתום השני מצאו שלא קיימו המחקים, תקנתו של שטר זה שיכתבו אנן סהדי לבתר דחתם חד מנן עד שלא קיימנו, כך וכך מחקים דאית ביה קיימנום כדקא חזי, והכל שריר וקיים, ויחזרו ויחתמו שניהם. (וכל שכן אם כתוב איזה דבר למטה מחתימת עדים וחזרו וחתמו, דכשר) (מרדכי פ' ג"פ).