לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן מה: שהעדים צריכין לקרות מקודם השטר ודין שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק

סימן מה: שהעדים צריכין לקרות מקודם השטר ודין שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק

 סעיף א

העדים חותמים למטה בשטר ולא מן הצדדים, ולא מלמעלה.

 

סעיף ב

ראש בית דין שהיה יודע ענין השטר וקרא לפניו הסופר שלו, הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו, הרי זה חותם השטר. אע"פ שלא קראו הוא בעצמו. ואין שאר העם (או ראש בית דין וסופר אחר) (טור) רשאים לעשות כן, עד שיקרא העד השטר מלה במלה.

הגה: ויש אומרים דשנים יקראו לפניהם והן חותמין. (טור והרא"ש והגהות מיימוני פכ"ד מהלכות מלוה), ואם אינן מבינין לשון השטר, יתרגמו להן הקוראין והם חותמין (ב"י) וכן נראה לי עיקר. יש אומרים דקורין לפני צבור וחותמין דיראים לשקר לפני צבור והוי כראש בית דין וסופר שלו (הגהות מרדכי ואשירי פ"ב דגיטין).

 

סעיף ג

הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עכו"ם והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו.

 

סעיף ד

עדים שאין יודעים לחתום וקרעו להם נייר חלק וחתמו על הרשום מכים אותם מכות מרדות והשטר פסול, (ויש מכשירין השטר) (טור והמגיד פרק כ"ד מהלכות מלוה בשם רשב"א ועיין בר"ן פ"ב דגיטין).

 

סעיף ה

מקום שנהגו שהסופר חותם ע"פ העד שכותב: פלוני בר פלוני חתם במסירת קולמוס, או שכתוב בו: פלוני בר פלוני צוה לחתום, אם קבלו בני העיר עליהם לעשות עדותו כעדות העד, כשר. ואם לא קבלו עליהם, אינו כלום. כל שטר הבא לפנינו, שעדים מעידים על חתימת העדים, מקיימים אותו, שחזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן קראוהו ויודעים לחתום. ואי איתנהו לסהדי קמן, וקים לן בהו דלא ידעי למקרי, אי אמרי: אקרינן למאן דידע למיקרי, סמכינן עלייהו. (ואי לא אמרי הכי, דייקינן בסהדותייהו על פיהם אי מכווני אשטרא מקיימין להו) (טור).

 

סעיף ו

ידקדקו העדים שלא ירחיקו מהכתב רוחב שני שיטין, ואם הרחיקו שני שיטין פסול, אפילו כתב: שריר וקיים. אפילו ידוע שלא הוסיף ולא זייף בו שום דבר. ואפילו טייטוהו בדיו (פירוש: מלאו אותו נקודים נקודים של דיו) פסול, שלא יאמרו חתמו על הטיוטא ולא על עיקר השטר.

 

סעיף ז

הא דאמרינן שאם הרחיקו ב' שיטין פסול, היינו למגבי ביה ממשעבדי, אי נמי מבני חרי אם הלוה טוען פרעתי, אבל אינו יכול לטעון: לא היו דברים מעולם.

 

סעיף ח

ב' שיטין שאמרו בכתב ידי עדים שהיא גסה, ולא בידי סופר, שכל המזויף אינו הולך אצל הסופר.

 

סעיף ט

ב' שיטין אלו הן ואוירן כגון למאן דאמר בשיטה העליונה וך' בשיטה התחתונה שהם ב' שיטין וג' אוירים.

 

סעיף י

יש מי שאומר שאם השטר מסיים באמצע שטה והניחו אותה שיטה ועוד אחרת והתחילו לחתום בשיטה שלישית, פסול, שיכול לכתוב באותו חצי שיטה מה שירצה, ויחזור מענינו של השטר בשיטה אחרונה, וכן אם מסיים בסוף שיטה, והרחיקו העדים שיטה שלימה, והתחילו העדים באמצע שיטה שניה, פסול אם יחתמו זה אחר זה באותה חצי שיטה, שיוכל לכתוב בחצי השיטה החלק שלפני חתימתן: פלוני לוה מפלוני מנה, ויהא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת, שהוא כשר, ויחתוך כל העליון.

הגה: (ועיין סי' מ"ד סעיף ג', עד"מ) ואם השטר מסיים באמצע השיטה יכולים העדים לחתום עצמן בחצי שיטה הנשארת זה אצל זה ואז למדין מחצי שיטה שלפניהם ומשיטה שעליהם דאין לחוש לשום דבר (ב"י בשם רשב"ץ).

 

סעיף יא

צריך ליזהר כשחותמין ויש חלק לפני חתימתן, שלא יחתמו זה אחר זה בשיטה אחת, דשמא יכתוב בחלק שלפני חתימתן מה שירצה ויחתוך העליון, ויהיה שטר שבא הוא ועדיו בשיטה אחת, וכיצד יעשה יטייטנו בדיו, דלא אמרינן דאטיוטא חתימי, אלא היכא שהטיוטא עומד בין שטר לעדים, ואם התחילו לחתום באמצע השיטה וחתכו החלק שלפני חתימתן פסול, דשמא היה כתוב שם חובתו או שום תנאי וזה חתכו. ומיהו אם כתב למעלה בסוף השיטה: שריר וקיים, כשר, ובלבד שהיו העדים חתומים זה תחת זה, אבל אם חתומים זה אחר זה, פסול, דשמא היה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת, וחתכו, והיה חלק מלמעלה, וכתב עליו שטר זה.

 

סעיף יב

שטר שהיו עדיו מרובים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול, או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה, והרי אין העדים קיימים כדי לשאול אותם, אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום, שהרי נתכוונו להעיד, הרי זה בטל. ואם לאו, תתקיים העדות בשאר, שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום, ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם, אע"פ שהעד החתום בשטר מתחלה הוא הפסול, הרי השטר כשר.

הגה: ולכתחילה לא יחתום שום קרוב או פסול על השטר (טור), ויש אומרים דאין להכשיר שטר שחתומים בו פסולים, אלא אם כן ב' עדים האחרונים הם כשרים (טור בשם אביו הרא"ש).

 

סעיף יג

אם נפסל ע"י חתימת הפסולים, אם הכשרים זוכרים העדות ע"י ראיית השטר יכולים להעיד, ובית דין יכתבו עדותן כמו שכתוב בשטר, וחשוב כמו שטר הראשון.

 

סעיף יד

היו העדים מרוחקים מן הכתב יתר על שני שיטין, והיה הריוח שבין הכתב והעדים מלא בעדים פסולים או קרובים, הרי זה כשר שהרי אינו יכול להזדייף, ואם נראה השטר בבית דין קודם שמילאוהו בקרובים או פסולים שוב אין לו תקנה. אבל אם הוכשר ע"י מילוי קרובים קודם שבא לבית דין, אפילו עשאו המלוה מדעתו, שלא מדעת הלוה, כשר. ויש אומרים דדוקא שמילאוהו מדעת הלוה, אבל אם מילאוהו שלא מדעת הלוה, פסול.

 

סעיף טו

הא דמכשרינן במילאוהו בקרובים או פסולים אם הוא שטר שאין בו קנין, דוקא שמילאהו ביום שנכתב ונחתם. אבל אם מילאהו למחר וליומא אחרא, אפילו במצות הלוה, פסול.

 

סעיף טז

אם אחר שפרעו הוא טוען שהשטר היה פסול לפי שהרחיק הסופר חותם ידו יותר משיטה אחת אין בדבריו כלום.

 

סעיף יז

הבא מכח עכו"ם הרי הוא כמוהו לגבות בשטר שעידיו מרוחקין שני שיטים אם נהגו עכו"ם לגבות בו.

 

סעיף יח

שטר הבא כולו בשיטה אחת, ועידיו בשיטה אחרת, פסול, דשמא הרחיקו העדים מהשטר שיטה אחת, וחתך כל השטר וכתב זה השטר באותו שיטה, ונמצאו העדים חתומים עליו.

הגה: וכן אם היה השטר ב' שיטין אלא שאין השיטה הראשונה מתחלת בראש הקלף, דחיישינן שמא סיימו השטר באמצע שיטה והניחו הנשאר חלק גם שיטה שתחתיה, וחתמו, וחתך כל השטר וזייף בשיטה ומחצה מה שרצה, והרי העדים חתומים עליו (מרדכי פרק גט פשוט).

 

סעיף יט

היה השטר כולו עם כל עדיו בשיטה אחת כשר, דליכא למיחש למידי, אבל אם השטר ועדיו בשיטה אחת, ועוד למטה ממנו בשיטה אחרת ב' עדים, יש לחוש שמא חתך כל השיטה העליונה שהיו העדים התחתונים חתומים, ובשיטה שבין שטר לעדים כתוב שטר ועדיו ובעדים שבשיטה שנייה יאמר כוונתי להרבות בעדים, ולפיכך כשיבא לפנינו שטר כזה אין מקיימין אותו מעדים שבשיטה שניה, אלא מעדים שבשיטה ראשונה.

 

סעיף כ

שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, והוא שלא יהא שום שינוי בין השטר למקום חתימת העדים, שאם יש שום שינוי, יש לחוש שמא מחק וכתב מה שרצה ולפיכך הוא משונה, שהרי מחקו ב' פעמים. על כן לא יחתמו העדים על שטר מחוק, אלא אם כן נמחק בפניהם, שאם לא כן יש לחוש שמא מקום חתימות נמחק ב' פעמים, ומקום השטר פעם אחת, וכשחוזר ומוחק פעם שנית וכתב מה שירצה, נמצא השטר ומקום חתימת העדים שוה, הכל מחוק שני פעמים.

הגה: וצריכין ליזהר שנמחק הכל ביום אחד, דאינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן ב' ימים (ב"י), ואם יש בין חתימת העד לשני ריוח כשיעור כתיבה אנחנא סהדי חתמנו על המחק והשטר על הנייר, פסול, שמא היה השטר על הנייר ועדיו על המחק, והיה כתב בין חתימת העדים: אנחנא סהדי וכו' ומחקו ומחק השטר וכתב מה שרצה אח"כ. (אבל אם לא היה כאן מחק כלל, השטר כשר אע"פ שיש בין חתימה לחתימה ריוח גדול) (ב"י בשם ריב"ש סי' מ"ט).

 

סעיף כא

שטר שהוא על הנייר ועדיו על המחק פסול, שמא ימחוק השטר ויזייפו, ונמצאו הוא ועדיו על המחק, ואם כתבו העדים: אנו העדים חתמנו על המחק והשטר על הנייר, כשר, והוא שכתבו כן בין חתימת עד הראשון לחתימת עד השני, אבל אם כתבו כן לפני חתימתן או אחריהם לא מהני.

 

סעיף כב

שטר שהוא על המחק ועדיו על הנייר פסול אפי' כתבו אנו העדים חתמנו על הנייר והשטר מחוק, דסוף סוף ימחוק השטר ויזייפו ויכתוב מה שירצה, ואע"פ שנמחק ב"פ, אינו ניכר, כיון שאין אצלו מקום שמחוק פ"א שיוכלו להבחין בין זה לזה.

 

סעיף כג

במקום שנוהגים לכתוב פרעון ביני שיטי, צריך ליזהר שלא יהא שום גרר ביני שיטי, דאיכא למיחש שמא היה בו פרעון ומחקו, וכל שכן אם הפרעון שביני שיטי הוא על המחק, דאיכא למיחש שמא היה יותר ומחקו וכתב מה שרצה, ואם יש עדים שהפרעון הוא כתב יד הלוה, כשר, דתו ליכא למיחש למידי.