לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן נב: שטר שיש בו רבית או קרוע ונמחק ונטשטש

סימן נב: שטר שיש בו רבית או קרוע ונמחק ונטשטש

 סעיף א

שטר שיש בו רבית מפורש אינו גובה בו הרבית אבל גובה בו את הקרן אפילו ממשעבדי, אבל אם כלל הקרן עם הרבית פסול, מפני שיבא לגבות בו הרבית.

הגה: מיהו אם החייב מודה, צריך לשלם לו הקרן (מהרי"ק שורש י"ז). ויש אומרים דפטור, דקנסינן למלוה ואין צריך לשלם לו (שם בשם המרדכי וכך כתב התוס' שם ובב"מ). מיהו אם המלוה הלוה ע"י שליח, והשליח עשה שטר וכלל קרן עם רבית, גובה הקרן מכל מקום, דאמר: לתקוני שדרתי שלוחי ולא לעוותי לכלול הקרן עם הרבית (מהרי"ק שם), ועיין בית דין סי' קס"א עוד מדינים אלו. שטר שבא לפנינו קרוע קרע בית דין, והוא שקרוע במקום העדים והזמן והתורף או שקרוע שתי וערב, פסול, ואם ניכר שנעשה בסכין אפילו אם לא נקרע שתי וערב, פסול, נקרע לשנים גרע טפי מקרע בית דין ופסול.

הגה: ואם יש עדים שנקרע באונס דינו כמי שנמחק שטר חובו (וכמו שנתבאר לעיל סימן מ"א) ואם היה נקרע שלא בקרע בית דין (אם) נראה לדיין שהיה בו קרע בית דין והוסיפו על הקרע כדי להעלים הקרע בית דין, אין גובין בו. אבל בלאו הכי אין חוששין (בעל התרומות שער נ"ז).

 

סעיף ב

נמחק או נטשטש אם רישומו ניכר כשר. ואם לאו, פסול. הרקיב ונעשה ככברה, כשר.

הגה: ואם אכלו עש או עכברים בראשו כל שניכר המלוה והלוה ועיקר הענין בסופו, מכשרינן ליה (תשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"ט ותשובת מיי' דמשפטים סימן ס"ב).