לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן סח: דין שטרות העשויות בערכאות עכו"ם

סימן סח: דין שטרות העשויות בערכאות עכו"ם

 סעיף א

שטר שכתוב בו בכל לשון ובכל כתב, אם היה עשוי כתקון שטרי ישראל שאינם יכולים להזדייף לא להוסיף ולא לגרוע, והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו, הרי הוא כשר וגובה בו מהמשועבדים, אבל כל השטרות שחותמים עכו"ם פסולים, חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חובות. והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר: לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויים בערכאות שלהם, אבל במקום קיבוץ פליליהם, בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום (ואפילו דנו כבר הערכאות על פי אותו השטר והחזיקו הקונה במקחו אינו כלום (א"ז פ"ק דגיטין), וכן צריכים עידי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהם עידי השטר ועל זה השופט שלהם שקיים עדותן, שאינם ידועים בקבלת שוחד, ואז גובים מבני חורין. ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הם כחרס.

הגה: וספר שכותבין בו הערכאות, הוי כשטר שלהם (נ"י בשם הרשב"א), ויש אומרים דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא, וכיון שנעשה בפניהם גובין אפילו ממשעבדי, אפילו בלא עידי מסירה ישראל, ואפילו אין השופט חתום לקיים העדים, אלא כל שנעשה בפני הערכאות לא מרעי נפשייהו לשקורי. ואפילו נפק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא להטות משפט, מכל מקום לעדות שקר לא מרעי נפשייהו. ואין צריך שיהא כתוב בו שראו נתינת המעות, אלא שאנו סומכין שראו בודאי (הרא"ש פ"ק דגיטין וטור), ואין חלוק בין חתום עליו עד אחד עכו"ם או שנים (ב"י בשם הרשב"א), כל שנעשה לפני השופט. אבל אם כתב סופר הממונה מפי השופט, שלא בפני השופט, אינו כלום (טור ומהר"ם פאדוואה סימן נ"ו). מיהו במקום שיש דינא דמלכותא להכשיר שטר שנעשה ע"י סופר המלך, כשר (טור בשם הרמב"ן), אבל שטרי מתנות כגון: שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר, והם חתומים בו וכן שטרי הודאות שפלוני הודה לפלוני שהוא חייב לו, ופשרות שהם בעדים שלהם (או שטרי מחילות) (טור), אע"פ שיש בהם כל הדברים שמנינו (ונמסרו לפני עדי ישראל) (טור) הרי הם כחרס.

הגה: ויש אומרים דשטרי הודאות כשטרי הלוואות (ב"י בשם הרשב"א והר"ן פ"ק דגיטין), וכן שטרי מחילות כשרים בערכאות (ריב"ש סי' קמ"ב), וכן מתנה הנקנית בקנין או בחזקה (ב"י), רק שהודה בערכאות, דכל השטר אינו אלא ראייה בעלמא, כשר מה שנעשה לפניהם (ר"ן פ"ק דגיטין), ולכן שכיב מרע שעשה צוואה לפני ערכאות של גוים, קיים כל מה שצוה (ריב"ש סי' נ"א), וכמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ג סעיף ל"ב. ובכל מקום שמשפט המלך לכתוב כל הדברים בערכאות, כל השטרות העשוין לפניהם, כשרים, אפילו שטרי מתנות מכח דינא דמלכותא (הרא"ש פ"ק דגיטין וטור) וכל שכן במקום שכבר נהגו להכשירם, כשרים (ריב"ש תצ"ג ותע"ח ובה"ת וב"י בשם רשב"א והמגיד פכ"ז מה' מלוה), ועיין בסימן שס"ט בדין דינא דמלכותא, וכל שטר שמכשירים משום דינא דמלכותא אם לא נכתב כהוגן לפי דיניהם, אע"פ שנכתב כהוגן לפי דינינו פסול, דלא נכשיר יותר מהם (ריב"ש סימן צ"א), וכן להפך אם פסול לפי דינינו וכשר לפני דיניהם (מהרי"ק שורש קפ"ח), ויש חולקין בזה (תשובת הרא"ש כלל י"ח).

 

סעיף ב

אם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של עכו"ם נותנים לשני עכו"ם, זה שלא בפני זה, וקורין אותו, שנמצא כל אחד כמסיח לפי תומו, וגובה בו מבני חורין, שטר שעדיו עכו"ם, שמסרו הלוה ליד המלוה, או המוכר ליד הלוקח, בפני שני עדים מישראל, אע"פ שאינו עשוי בערכאות של עכו"ם ואין בו כל הדברים שמנינו, הרי זה גובה מבני חורין, והוא שיהיו העדים שמסר בפניהם יודעים לקרותו, וקראוהו כשמסרו בפניהם (הרא"ש) ויהיו כתיקון שטר ישראל שאינו יכול להזדייף לא להוסיף ולא לגרוע. ויש מי שאומר דהני מילי ששמות העדים החתומים בו שמות מובהקים בגיות, שאין דרך ישראל לקרות באותן שמות, או במקום שאין ישראל רגילים לחתום בשטרות כלל.

הגה: שטר העשוי בערכאות והלוה כופר בו, נאמן הסופר להעיד שהוא כתבו (תשובת רמב"ן סימן ע"ח ותשובת רשב"א סימן תתקפ"ו), שטר העשוי לפני עכו"ם, והלוה בעצמו חתום עליו, אע"פ שאינו יודע לקרות, חייב בכל מה שכתוב בו, דהרי גמר בדעתו להתחייב ולכן חתם עצמו, ובודאי קראוהו לפניו והאמין לקורא ההוא (תשובת רשב"א סימן תתקפ"ה, ועיין לעיל סימן מ"ה סעיף ג').