לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רמא: המתנה במה תתקיים וכן המחילה, והנותן דבר שאינו מסויים

סימן רמא: המתנה במה תתקיים וכן המחילה, והנותן דבר שאינו מסויים

 סעיף א

הנותן מתנה לחברו, בין קרקע בין מטלטלין, אין המקבל זוכה בה אלא באחד מהדרכים שהקונה זוכה בהם, וכיון שקנה באחד מהדרכים ההם, אפילו שלא בפני עדים קנה אם שניהם מודים, אבל בדברים לא זכה המקבל, אלא כל אחד יכול לחזור בו, ואם אמר ליתן לחברו מתנה מועטת, אם חוזר בו יש בו משום מחוסר אמנה.

הגה: וע"ל סימן רמ"ט ולעיל סימן ר"ד סעיף ח'. ראובן שאמר לשמעון בית לוי נתון לך, אע"פ שלוי מקבל קנין לקיים דבריו של ראובן אינו כלום (ריב"ש סימן ר"ז).

 

סעיף ב

מחל לחברו חוב שיש לו עליו, או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו, הרי זה מתנה הנקנית בדברים בלבד.

הגה: ויש אומרים אפילו היה לו שטר או משכון עליו, אפילו הכי הוי מחילתו מחילה בדברים בעלמא (מרדכי פרק קמא דסנהדרין). כל מקום דמחילה אינה צריכה קנין, אי הקנה לו לפני עדים פסולים אפילו הכי מחילתו מחילה (מהרי"ק שורש י"א), ועיין לעיל ריש סימן קצ"ה, ולשון מחילה אינו שייך אלא במעות שחייב לו, אבל אם היה לו חפץ ביד חברו ואמר ליה: מחול לך, אינו כלום (תשובת הרא"ש ומהרי"ק שורש צ"ד), ועיין לקמן סימן רט ס"ד מדין מחילה. אדם שביקש מחברו שימחול לו שבועה שיש לו עליו, ואמר: יהי כדבריך, הוי מחילה אע"פ שלא אמר בפירוש (מרדכי פ"ק דסנהדרין) וע"ל סימן י"ב כל מחילה בטעות יכול לחזור בו, אפילו קנו מיניה (שם במרדכי ומהרי"ק שורש קי"א).

 

סעיף ג

המוחל לחברו מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול. אבל לאחר שנטל, מה שנטל נטל. ודוקא מטלטלים, אבל קרקע לא, אפילו דר והחזיק בה. וכן האומר לחברו: מנה שיש לי בידך תנהו לזה, קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו, כמו שנתבאר סימן קכ"ו.

 

סעיף ד

יש אומרים שכשם שהמוכר צריך לסיים הממכר, כך הנותן. כיצד, הכותב לחברו: קרקע מנכסי נתונה לך, או שכתב לו: כל נכסי נתונים לך חוץ ממקצתם, הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואינו ידוע, לא קנה כלום, ואינו יכול לומר לו תן לי פחות שבנכסייך, עד שיסיים לו המקום שנתן לו. אבל אם אמר לו: חלק כך וכך בשדה פלונית, הואיל וסיים השדה, אע"פ שלא סיים החלק, נוטל אותו חלק מהפחות שבאותה שדה, ויש חולקין ואומרים שבין במכר בין במתנה יכול להקנות דבר שאינו מסוים (ועיין לעיל ריש סימן ר"ט וסימן ס ס"ב מדין זה).

 

סעיף ה

יש מי שאומר שהנותן מתנה לחברו אינו מתנה, אלא אם כן שיהיה בדעת הנותן שתהא ברשות מקבל לעשות בה כל חפצו. במה דברים אמורים, שנתנה לו סתם אלא שניכר מתוך מחשבתו שאינו מכוין ליתנה לו שיעשה בה כל חפצו. אבל אם מפרש, אפילו אם נתנה לו על מנת שלא ליתנה לאחר או שלא למכרה או שלא להקדישה, או אפילו על מנת שלא יעשה בה שום דבר אלא דבר פלוני, הוי מתנה לאותו דבר שפירש בלבד.

 

סעיף ו

הנותן מתנה על מנת להחזיר בין מיד בין לזמן קצוב או כל ימי חיי הנותן או כל ימי חיי המקבל, הויא מתנה לזמן הקצוב בין בקרקע בין במטלטלים, ואוכל הפירות עד אותו הזמן, והוא שמחזירה לנותן לזמן , אבל אם אינו מחזירה, נתבטלה המתנה.

הגה: לא קצב לו זמן להחזיר, יכול המקבל להחזיר לו כישרצה, ואם הוא דבר הצריך לנותן, כגון שהוא אתרוג בימי החג, ואמר על מנת שתחזירנו לי, בודאי נותנו שיחזירנו בו בעוד שצריך לו דצריך להחזיר לו מיד. ואם אמר על מנת שתחזירהו ולא אמר: לי, יכול להחזיר כשירצה (תשובת רשב"א סימן אלף). הנודר לחברו ליתן לו מתנה, לא מהני אם נותן לו על מנת להחזיר (ריב"ש סימן שפ"א).

 

סעיף ז

לפיכך הנותן שור לחברו ואמר לו על מנת שתחזירנו, והקדישו והחזירו הרי זה קדוש, אבל אם אמר לו: על מנת שתחזירהו לי, אינו קדוש, שלא התנה עליו שיחזיר לו אלא דבר הראוי לו.

הגה: האומר לחברו שדה זו נתונה לך על מנת שתתן לי מאתיים זוז, ומת, בניו נותנים לו והמתנה קיימת, אף על גב דהאומר על מנת שתתן לי, לי ולא ליורשיו קאמר, שאני הכא דלא כוון רק שיתנו לו והרי נתנו (ב"י בסימן ר"ז בשם הרשב"א). המתנה עם חברו לתת לו חפץ פלוני, יכול לתת לו דמי החפץ משאם כן בתנאי בגיטין (ר"י ני"א ח"א).

 

סעיף ח

נתן שור לחברו על מנת להחזירו בתוך שלשים יום, ומת בתוך הזמן, פטור מלשלם.

 

סעיף ט

כל הנותן מתנה על תנאי, בין שהתנה הנותן בין שהתנה המקבל, והחזיקו המקבל וזכה בה, אם נתקיים התנאי נתקיימה המתנה, ואם לא נתקיים התנאי בטלה המתנה ויחזיר פירות שאכל, והוא שיהיה התנאי כראוי על פי מה שיתבאר בטור אבן העזר סימן ל"ח.

 

סעיף י

האומר לחברו הריני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני, על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו. אבל אם אמר ליה: על מנת שלא תעשה, על הנותן להביא ראיה שביטל תנאו.

 

סעיף יא

ראובן נתן ממונו לשני בניו, וריבה לזה ומיעט לזה, והטיל תנאי על מנת שלא יוכל אחד מהם למכור שום דבר עד שיהא לקטן עשרים שנה, ועמד הגדול ומכר קודם שהיה לקטן עשרים שנה, זה שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקרא ונשארה ביד אביו, ואחרי מות אביו ירשו הוא ואחיו הקטן, ומתנת הקטן קיימת וגם זכה בחצי מתנת אחיו.

 

סעיף יב

במה דברים אמורים, כשהיה תנאי זה כדין התנאים הקיימים על הדרך שיתבאר בטור אבן העזר סימן ל"ח, או שכתוב בסוף השטר: וקנינא מיניה כחומר כל תנאים וקנינים העשויים כתיקון חכמים, שאם לא כן המתנה קיימת והתנאי בטל.

הגה: הקונה קרקע מחברו באחריות, ונתנה אחר כך לאחר וטרפוה מן המקבל מתנה, אין הנותן צריך ליתן לו מה שטורף מן המוכר, אלא אם כן הקנה לו כל שיעבודיו שיש לו על הקרקע (תשובת רמב"ן סימן צ"ו).