סימן רמז: השולח חפצים לבני ביתו ולא פירש היאך יחלקום

 סעיף א

בריא ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני, הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות, הראוי לבנים כגון ספרים וכלי מלחמה לבנים, והראוי לבנות כגון כלי משי הצבועים וחלי זהב יטלום הבנות, היו ראויים לזכרים ולנקבות יטלו אותם הזכרים.

הגה: מי שהיו לו בנים מאשה אחת ונשא אשה אחרת, והתנה עם בניו הראשונים שבניו עם השניה יטלו חלק בירושה כמו הם, ולא היה לו מן השניה רק בנות, אין לבת במקום הבנים כלום (מרדכי ריש פרק מי שמת).

סעיף ב

וכן המשלח כלים לביתו סתם, והיו בהם כלים הראויים לבנות, יטלו אותם בנותיו, אומדן דעת הוא שלהן שלח. ואם אין לו בנות, או שהיו בנותיו נשואות, יטלו אותם נשי בניו, שהדעת נוטה שלהם שלח. ויש מי שאומר דהני מילי דלית ליה איתתא, אבל אי אית ליה איתתא ודאי לדידה שדר, דכגופו דמיא.

סעיף ג

שכיב מרע שאמר נכסי לבני, בלשון רבים, ולא היה לו אלא בן אחד ובנות, הכל לבן לבדו. (וכל שכן אם יש לו בנים רבים דהכל לבנים), ואין הבנות בכלל. (ואם אמר בפירוש לבני ולבנותי, הראוי לבנים לבנים והראוי לבנות לבנות) (מרדכי פרק מי שמת), וכן אין בן הבן בכללן. (מעשה באחד שציוה כל אשר לו לבנו, רק שיתן סך מה לכל אחת מבנותיו, ומתה אחד מהן בחייו והניחה בן, אין לבן בתו כלום, דלה ולא ליורשיה קאמר, ועוד דבן בתו לא מקרי בן (מרדכי פרק מי שאחזו). יש מי שאומר דאי לית ברא אלא בר ברא, ודאי אבר ברא קאמר.

הגה: אפילו אם יש לו בנות (נ"י פרק מי שמת בשם הריטב"א), מיהו אם אמר ליתמי הבנות בכלל, כן נראה לי מתשובות הרא"ש (כלל פה ס"ג), והוא הדין אם אמר ליוצאי חלציו (מהרי"ו בפסקיו).

סעיף ד

מי שחלק נכסיו מחמת מיתה, וכתב והשאר יחלוקו ב' אחיותי ויתמי אחותי, ויש ביתמי אחותו זכרים ונקבות גדולים וקטנים, כלם בכלל, אפילו נקבות נשואות.

סעיף ה

האומר נכסי לפלוני ולבני, חולקים אותו, פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה. אמר לפלוני ופלוני ולבני (פלוני), נוטלים בני פלוני מחצה ושני האחרים מחצה אפילו הנפרטים מרובים והנכללים מועטים נוטלים הנפרטים מחצה, ואף אם יגיע לאחד מהנפרטים פחות מלאחד מהנכללים, כגון שאמר: נכסי לפלוני ולפלוני ולפלוני ולבני ראובן, ולא היה לראובן אלא שני בנים.

הגה: וכן הדין בשאר דברים. ולכן איש ואשה שהתנו ביניהם שאם ימות אחד מהן יחזירו הנכסים לקרוביהם, קרוביו נוטלין החצי וקרוביה החצי (הגהות מיימוני פי"א דזכיה).