לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רנב: מתנת שכיב מרע מוציאין ממנו למזון האשה והבנות

סימן רנב: מתנת שכיב מרע מוציאין ממנו למזון האשה והבנות

 סעיף א

מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה, ואין אחר זוכה בדבר שצוה לו, בין במקרקעי בין במטלטלי, אלא לאחר מיתה, לפיכך מוציאין אפילו לכתובת בנין דכרין ולמזון האשה והבנות מיד אלו שצוה לתת להם, שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים בכתובה ובמזונות, ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה.

הגה: ודוקא שאין נכסים גבי יורשים (נ"י ס"פ י"נ), ואחד שנתן במתנת שכיב מרע ושמעה אשתו ולא מיחתה, ואחר כך חזר ונתן ואז מיחתה אשתו, אין גובאת כתובתה ממתנה זו, שהרי המתנה הראשונה קיימת, ולא אמרינן דשנייה בטלה הראשונה, דהרי לא חזר בראשונה רק בא להחזיקה (מרדכי ריש אלמנה ניזונית ופרק מי שמת). ויש אומרים דאע"פ ששתקה בשעת המתנה גובאת כתובתה ממתנתו (מרדכי שם ומהרא"י בפסקיו סימן פ"ו). ועיין בח"ע סימן ק.

 

סעיף ב

מצוה לקיים דברי המת, אפילו בריא שצוה ומת, והוא שנותנו עכשיו לשליש לשם כך.

הגה: אבל היו בידו קודם ולא לשם כך, או שבאו לידו אחר הצוואה, אין בזה משום מצוה לקיים דברי המת (טור ומרדכי פרק מי שמת). כל דבר שנקנה במתנת שכיב מרע, אם קדמו היורשין ומכרו, המקבל יכול להוציאו מן הלוקח, אבל דבר שלא ניתן במתנה, רק שמצוה לקיים דברי המת, אם קדמו היורשין ומכרו, מה שעשו עשו (הגהות מרדכי דב"ב). מי שנשבע או נדר ליתן לפלוני כך וכך, ומת ולא נתן, יורשיו פטורין ואין בזה משום מצוה לקיים דברי המת (ב"י בשם ריטב"א) ועיין לעיל סוף סימן רי"ב סעיף ז (ובסימן ר"ט ס"ד). מי שהפקיד מעות אצל חברו ואומר שאם ימות יעשה בהן המוטב, יתנו ליורשיו (ב"י סימן רנ"ג בשם מרדכי פרק מי שמת (וכך כתב לקמן סימן רפ"ב ס"א).