לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קצח: דין קניית מטלטלין איזה במשיכה ואיזה במסירה, ומה דינו במעות שבידו

סימן קצח: דין קניית מטלטלין איזה במשיכה ואיזה במסירה, ומה דינו במעות שבידו

 סעיף א

דבר תורה מעות קונות, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או במשיכה, דבר שאין דרכו להגביה, (וכיון שמשך או הגביה קנה אע"פ שלא נתן המעות) (טור), כיצד, המקבץ עצים או פשתן וכיוצא בהם ועשה מהם טעון גדול שאי אפשר להגביהו, אינו נקנה במשיכה, שהרי אפשר להתירו ולהגביהו עץ עץ, אבל אם היה טעון של אגוזים או של פלפלים או של שקדים וכיוצא בהם, שאין אחד יכול להגביהו, הרי זה נקנה במשיכה, (ויש חולקין וסבירא להו דאפילו בעצים נקנה במשיכה, הואיל ואיכא טורח להתיר ולהגביה). וע"ל סי' ר' סעיף ז' בדין משיכה והגבהה (טור).

 

סעיף ב

הגבהה, יש אומרים שצריך להגביה ג' טפחים, ויש אומרים דסגי בהגבהת טפח.

 

סעיף ג

משיכה שאמרו, צריך שימשוך החפץ כולו ויוציאנו מכל המקום שהוא בו.

 

סעיף ד

דברים שאין דרכם להגביה, אי אגבהינו קנה.

 

סעיף ה

ולמה תקנו חכמים שלא יהא מעות קונות, גזירה שמא יתן הלוקח דמי החפץ וקודם שיקחנו יאבד באונס, כגון שתפול דליקה וישרף, או יבואו לסטים ויטלוהו, ואם היה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר ולא יציל, לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר, כדי שישתדל ויציל. לפיכך אם היה ביתו של לוקח, שיש בו החפץ שנמכר, מושכר למוכר, העמידוהו על דין תורה, שהרי מצוי הוא אצל ביתו ויכול להציל. וכן השוכר המקום שאותם המטלטלים הנמכרים מונחים בו באחד מדרכי קניית השכירות שנתבארו בסימן קצ"ה (סעיף ט) קנה המטלטלים שבו ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו, והוא שתהא חצר המשתמרת לדעת השוכר, או שהוא עומד בצד המקום ההוא.

הגה: ויש אומרים דאם היו המטלטלין במקום דליכא למיחש לדליקה, נקנו במעות, (הגהות ראשונות דמרדכי פרק הזהב) וכן אם התנו בהדיא דמעות יקנו קנו (ב"י).

 

סעיף ו

יש אומרים דשכירות המטלטלים נקנה בכסף, דליכא למיחש שמא יאמר לו: נשרפו חטים בעלייה, דכיון שהגוף שלו טרח ומציל.

 

סעיף ז

הספינה, הואיל ואי אפשר להגביה, ויש במשיכתה טורח גדול, ואינה נמשכת אלא לרבים, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה, וכן כל כיוצא בזה, ואם אמר לו לך משוך וקנה, אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו, שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה.

 

סעיף ח

מסירה זו שאמרו, אין צריך שימסרנו מידו ליד לוקח, אלא כיון שאחז בה הלוקח בפני המוכר או במצותו, הוה ליה מסירה.

 

סעיף ט

מסירה אינו קונה אלא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם (והכניסה שם שלא ברשות בעל החצר). ומשיכה אינו קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום.

הגה: אמר ליה המוכר לקנות במסירה או במשיכה, במקום שאין קונין, לא מהני ולא קנה (ר"ן פ"ק דקידושין).

 

סעיף י

לפיכך אם היתה הספינה עומדת ברשות הרבים, או בחצר שאינה של שניהם, והקפיד המוכר ואמר ליה: משוך וקנה, צריך למשכה כולה, ושיוציאנה מאותו רשות שאין משיכה קונה בו, ויכניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו.

 

סעיף יא

היתה עומדת בסימטא או בחצר של שניהם, אינה נקנית אלא במשיכה ולא במסירה.

 

סעיף יב

היתה עומדת ברשות הרבים ולא אמר להם המוכר כלום, והלך הלוקח ומשך, לא קנה עד שימשכנה כדינה מרשות הרבים לסימטא, אע"פ שנקנית במסירה ברשות הרבים ומסירה אינה צריכה שימסור לו מיד ליד, אפילו הכי כיון שהתחיל למשוך כבר גילה בדעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוס בה, אלא במשיכה.

 

סעיף יג

יש אומרים דספינה אינה נקנית במשיכה אלא כדרך משיכתה, כגון שמונחת במים או ברקק מים שהוא בסימטא או בחצר של שניהם, אבל אם היתה ביבשה אינו קונה עד שיגביהנה.

 

סעיף יד

דבר הנקנה במשיכה שהיה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא, כיון שהוציא מקצתו מרשות הרבים או מרשות שאינה של שניהם, קנה מאחר שמשכו כולו והוציאו מכל המקום שהיה בו.

 

סעיף טו

הנותן דמי המטלטלים או מקצתן, וחזר בו הלוקח ואמר לו המוכר: בא וטול מעותיך, הרי המעות אצלו כמו פקדון, ואם נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן. אבל אם חזר בו המוכר ואמר ללוקח: בא וטול את שלך, הרי המעות ברשותו וחייב באחריותו, אפילו מאונסים גדולים, עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אחר כך: בא וטול את שלך, ואז אי איתנהו בעין הנך זוזי ממש דיהיב ליה לוקח, פטור. אבל אם הוציאם וייחד אחרים תחתיהם וקבל מי שפרע, יש אומרים שחזרו הלואה, וחייב אפילו באונסים, עד שיבואו לרשות לוקח. ויש מי שאומר שאפילו הוציאם, כיון שקבל עליו מי שפרע ונותנם לו, אע"פ שלא רצה הלוקח לקבלם, פטור.