לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קצט: יש דרכים שמעות קונות ויש זמן שמעות קונות

סימן קצט: יש דרכים שמעות קונות ויש זמן שמעות קונות

 סעיף א

יש מעות קונות. כיצד, היו לו מעות בידו בלא מנין ובלא משקל, ואמר לחברו: מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי, ולקחם המוכר ולא דקדק לידע מנינם, נקנה החפץ ללוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו, מפני שהוא דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן.

הגה: ואפילו הלוקח ידע מנינם, רק שאמר למוכר מכור לי באלו, והמוכר לא דקדק במנינם, יש אומרים דקנה (עיין בב"י).

 

סעיף ב

וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון במנה, וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב לראובן בדמים, ואחר כך היה לשמעון מטלטלים אחרים למכור, וא"ל ראובן: מכור אותם בדמים שיש לי בידך מדמי המכר, ואמר ליה: הן, נקנין אותן המטלטלים לראובן בכל מקום שהם, ואע"פ שלא משך ולא הגביה, שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו ביה רבנן, אבל אם היה עליו חוב שלא מחמת המכר וא"ל מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך, ונתרצו שניהם, לא קנה.

הגה: מיהו יש אומרים דמיירי דוקא שאמר ליה מכור לי בהנאת מחילת הדמים שיש לי אצלך, אבל אם אמר ליה מכור לי בדמים שיש לי בידך, לא קנה (המגיד פ"ז דמכירה ור"ן פרק הזהב וע' בב"י ועיין לקמן סי' ר"ד סעיף י).

 

סעיף ג

יש זמן שמעות קונות, שהעמידו חכמים דבריהן על דין תורה כבשר בארבעה פרקים, ואלו הם: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב ראשון של פסח, וערב העצרת, וערב ראש השנה, שאם היה לטבח שור שוה מאה דינרים ולקח מהלוקח דינר כדי ליתן לו בשר כשישחוט, ולא נתקבצו לו כל דמי השור, משחיטין אותו בעל כרחו כדי ליתן הבשר ללוקח, לפיכך אם מת השור, מת , ומפסיד הדינר.

הגה: ויש מי שכתב דהוא הדין הנותן מעות על יין לקידוש בערב שבת דקנה, דכל כהאי גוונא העמידו דבריהם על דין תורה (מהרי"ל).

 

סעיף ד

יתומים או אפוטרופוס שלהם שמכרו מטלטלים, ומשכן הלוקח ועדיין לא נתן המעות ונתייקרו, חוזרים בהם, כדין התורה, שאין משיכה קונה אלא מעות, (ומכל מקום הלוקח הוי שומר שכר על המקח) (מרדכי פרק הנזיקין וב"י בשם תוס'), ובזו בלבד חלוק דין היתומים מדין שאר בני אדם, אבל בשאר החלוקות דין היתומים שוה לשל כל אדם לענין זה.

הגה: ודוקא יתומים, אבל הקדש וצדקה קונה במעות, ולכן אם נתן אחד דמים להקדש על המקח, ונתייקר, אין הקדש יכול לחזור בו (מרדכי פרק הניזקין ור"ן פ"ק דקידושין).