לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רג: כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע אין נקנה בחליפין

סימן רג: כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע אין נקנה בחליפין

 סעיף א

כל המטלטלין קונים זה את זה בחליפין, אין צריך לומר אם אין המקנה מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל בחליפין, כעין שקונין בסודר, שזהו קנין גמור שמועיל לכל הדברים, בין קרקע בין מטלטלי (חוץ משטרות ועיין לעיל סימן ס"ו) בין בעלי חיים. ופירות נמי, אע"פ שאין קונים בהם נקנים בחליפין, חוץ ממטבע שאינו נקנה בחליפין ולא קונה. וכן דבר שאין בו ממש אין קנין מועיל בו, כגון שקנו ממנו שילך עם פלוני למקום פלוני, או שיחלקו חצר שביניהם (ועיין לעיל סימן קנ"ז סעיף ב) וכיוצא באלו, שהם קנין דברים ואין לו על מה לחול.

הגה: וטובת הנאה לאו ממון ואינה נקנת בחליפין (הגהות מיימוני פ"ה דמכירה), ועיין לקמן סימן רמ"ה, האומר: אתן דבר לפלוני אי הוי קנין דברים, מי שקנו ממנו שיעשה שטר מחילה לחברו, הוי קנין דברים, דשטר מחילה אינו אלא סילוק בעלמא. אבל אי קנו ממנו להחזיר לחברו כל זכיותיו שיש לו עליו, הוי קנין דברים (תשובת רשב"א אלף נ"ג). אלא אפילו מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל, דהשתא דומה לדמים, אפילו הכי נקנה, כיצד, היה לזה פרה ולזה חמור, והעריכו אותם כמה שוה כל אחד מהם, והסכימו להחליפם זה בזה, כיון שמשך בעל הפרה את החמור, נקנית פרתו לבעל החמור בכל מקום שהיא, ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו. (ויש אומרים דאם העריכו זה כנגד זה, קונין אף בפירות, ויש חולקין. (עיין בב"י שתי הדעות).

 

סעיף ב

החליף חמור בפרה וטלה, ומשך את הפרה ולא משך את הטלה, לא קנה מפני שאין כאן משיכה גמורה, ויש אומרים דדוקא בכהאי גוונא, משום שאין החמור ראוי ליחלק, אבל אם אמר פרה וטלה בכור חטים, ומשך הפרה ולא משך הטלה, קנה בחטים כנגד דמי הפרה, (ויש אומרים דאם ראובן החליף עם שמעון ולוי ונתבטל אצל אחד בטל גם כן נגד השני) (ת"ה סימן שי"א).

 

סעיף ג

לשונות של זהב ושל כסף ושל שאר מיני מתכות, הרי הם כשאר מטלטלים ונקנים בקנין וקונין זה את זה בהחלפה. אבל המטבעות של כסף או של זהב או של נחושת, הרי כולם דמים כנגד שאר מטלטלים, והנותן אחד מהם בדמי מטלטלים לא קנה, ואין אחד מהם נקנה בקנין, ולא נעשה קנין.

הגה: ולפיכך המייחד מעות והקנה לאחד בחליפי המטלטלים, הואיל ולא קנה זה המעות לא קנה זה המטלטלין, אע"פ שמשכן, ודוקא בתורת חליפין, שייחד לו המעות, אבל בתורת דמים, משמשך החפץ נתחייב בדמיו מיד (טור).

 

סעיף ד

במה דברים אמורים, בזמן שמכר שאר מטלטלים באחד ממיני מתכות אלו. אבל המוכר מטבע במטבע, הדינרים של זהב לגבי מטבעות של כסף הרי הם כפירות.

הגה: ואם הקנה לו הכסף בתורת דמים, שלא ייחד דוקא מעות אלו, משמשך הזהב נתחייב לו הכסף כפי מה שפסק עמו (טור). וכן המעות של נחשת כמו פירות לגבי מטבעות של כסף. כיצד, נתן לו דינר זהב בכ"ה דינרי כסף, כיון שמשך הדינר זהב נתחייב ליתן לו הכ"ה דינרי כסף כמו שפסק עמו, אם חדשים חדשים, ואם ישנים ישנים. אבל אם נתן לו כ"ה דינרי כסף בדינר זהב, לא קנה עד שיקח הדינר של זהב.

 

סעיף ה

נתן לו שלשים איסר של נחושת בדינר כסף, חייב ליתן לו דינר כסף כמו שפסק עמו, אם חדש חדש, ואם ישן ישן, אבל אם נתן לו דינר כסף בשלשים איסרות נחושת, לא קנה עד שיקח האיסרות של נחושת. (ומעות שלנו, שכסף ונחושת מעורב ביחד, הוי טבעא לגבי כסף (רבנו ירוחם נתיב י חלק ב).

 

סעיף ו

נחושת, יש אומרים דהוי טיבעא לגבי דהבא, ויש אומרים דהוי פירא לגבי דהבא.

 

סעיף ז

כולם יש להם דין מטבע לגבי שאר מטלטלים, וכולם זה כנגד זה, כגון: שמכר דינר זהב בדינר זהב, או דינר כסף בדינר כסף, או דינר נחושת בדינר נחושת, יש להם דין מטבע.

 

סעיף ח

מעות הרעות שפסלתן מלכות או מדינה, או דינרים שאין יוצאים באותה מדינה ואין נושאין ונותנין בהן עד שמשנים אותם למטבע אחר, הרי הם כפירות לכל דבר, ונקנין בקנין, ומתחייבין על ידי משיכתן לתת מעות שפסקו, ואם נטלו כנגדן מעות לא נקנו.

הגה: ויש אומרים דאפילו מעות הרעות שלא נפסלו לגמרי, רק שאינן יוצאים בהוצאה, להדיא נקראו מטלטלין (טור ונ"י פרק הזהב והמגיד פ"ז דמכירה) וכן נראה עיקר.

 

סעיף ט

המטבע, אין דרך שיזכה בו מעתה מי שאינו ברשותו אלא על גב קרקע, כגון: שקנה קרקע ועל גבו מעות, או שישכור מקום המעות, כיון שזכה בקרקע ,בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין, זכה במעות. והוא שיהיו אותם מעות קיימים כגון שהיו מופקדים במקום אחר ולא כפר המפקיד. אבל ראובן שהיה לו חוב על שמעון, והקנה ללוי קרקע ועל גבו החוב, לא קנה החוב, אבל יכול הוא להקנות לו החוב (של ישראל) במעמד שלשתן, כמו שנתבאר בסימן קכ"ו, וכן יכול הוא להקנותו לו על ידי שימכור לו או יתן במתנה שטר החוב, כמו שנתבאר לעיל בסימן ס"ו. (ועיין לעיל סימן קכ"ג בדיני הרשאה).

 

סעיף י

המחליף קרקע בקרקע, או מטלטלים בקרקע, או קרקע במטלטלים, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו.

הגה: החליף מעות ומטלטלים, או מעות וקרקע ביחד, יש אומרים הואיל וחליפין אינן קונין במעות נתבטל כל הקנין, ויש אומרים דכל הקנין קיים, ויש אומרים דקיים אצל הקרקע והמטלטלין ובטל אצל המעות (מרדכי פרק מי שמת). והוא הדין אם קנו באיזה דבר המועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש, דהוי קנין דברים. שנים שקנו מזה לזה להחליף על כל אשר להן, יש אומרים דלא מהני בזה קנין (ריב"ש סימן רס"ג), ויש אומרים דמהני, אך כל אחד יעמוד בשלו וחברו יתן לו המותר בנכסיו, דעיקר כוונתן היתה להרויח ולא להחליף ממש (ת"ה סימן שי"א), ועיין לעיל (סימן ר"ט סעיף ב).