לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רכ: המוכר את הספינה וקרוב וצמד בקר ופרה וחמור ושפחה

סימן רכ: המוכר את הספינה וקרוב וצמד בקר ופרה וחמור ושפחה

 סעיף א

המוכר את הספינה מכר את התורן (פירוש: עץ גבוה שתולין עליו הנס והנס וילון התלוי בתורן נגד הרוח), ואת הנס, ואת העוגנין (פירוש: ברזל כעין מזלג המעגן ומעכב הספינה), ואת כל המשוטין המנהיגים אותה, (ובכלל זה החבלים שמושכין בהן הספינות לנמל (המגיד פכ"ז דמכירה), ואת הכבש (פירוש: גשר) והאסכלא שעולים בה לספינה ויורדים עליה, ואת בית המים שבתוכה, אבל לא מכר את הספינה הקטנה, בין שהיא עשויה לילך בה ליבשה בין שהיא עשויה לצוד בה דגים, ולא את העבדים המשמשין בה, ולא את המרצופים ולא את הסחורה שבתוכה, ובזמן שא"ל: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר, הרי כולם מכורים.

 

סעיף ב

המוכר את הקרון, לא מכר את הפרדות, בזמן שאינם קשורות עמו, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון.

הגה: היו קשורין זה בזה, מכר הקרון מכר הפרדות מכר הפרדות, לא מכר הקרון (טור).

 

סעיף ג

יש אומרים דהני מילי במוכר, אבל במשכיר את הקרון השכיר גם הפרדות אע"פ שאינם קשורות עמו.

 

סעיף ד

מכר את הצמד לא מכר את הבקר. מכר את הבקר לא מכר את הצמד, אפילו במקום שקורין מקצתן לצמד בקר.

הגה: ודוקא שאינן קשורין ביחד, אבל אם קשורין ביחד מכורים (טור בשם הר"י הלוי והמגיד פרק כ"ז דמכירה ונ"י פרק הספינה).

 

סעיף ה

המוכר את העול מכר את הפרה, מכר את הפרה לא מכר את העול. (ויש חולקין וסבירא להו דמכר העול לא מכר פרה (טור בשם הראב"ד) וכן נראה לי עיקר) .

 

סעיף ו

מכר את העגלה מכר את הבקר. מכר את הבקר, לא מכר את העגלה, (ויש חולקים כמו שנתבאר).

 

סעיף ז

המוכר את החמור מכר את המרדעת (פירוש: כעין אוכף שמניחין על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם), ואף האוכף (פירוש: כלי עץ נתון על המרדעת לרכיבה או כדי למנוע חכוך המשאוי) אע"פ שאינם עליו, אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים, ואפילו היו עליו בשעת המכר, (אלא אם כן אמר לו הוא וכל מה שעליו מכור לך) (טור בשם הרי"ף ור"י והרא"ש).

 

סעיף ח

בכל אלו הדברים אין הדמים ראיה, שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח, כדין כל מוכר ולוקח, ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח שזה מתנה נתן לו.

הגה: ודווקא במקום שקורין לבקר בקר ולצמד צמד, אבל אם רוב בני אדם קורין לצמד בקר, אז אמרינן הדמים מודיעים (טור בשם הרמ"ה), ואם כל בני אדם קורין לצמד בקר ולצמד לבד מפרשים צמד לבד, אפילו בלא הודעת דמים הכל מכור (שם), ויש אומרים הא דאמרינן מכר בקר לא מכר הצמד, היינו בסתם, דאימור לשחיטה זבניה, אבל אם פירש לרדיא, מכר הצמד עם הבקר (שם בשם הרמ"ה הכל בטור).

 

סעיף ט

המוכר את השפחה מכר כלים שעליה, אפילו הם מאה, אבל לא מכר השיריים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטליאות (פירוש: חוטין שעורכין בהן גרגירי זהב וקושרין אותן על הצוואר בדוחק) שבצוארה, ואם א"ל שפחה וכל מה שעליה, הרי כולם מכורים, אפילו יש עליה כלים של מאה מנה.

 

סעיף י

האומר לחברו: שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך, מכר לו את הולד, (ויש אומרים דאפילו מכר לו שפחה ופרה סתם, אם הם מעוברות הולד מכור) (טור בשם הרא"ש).

 

סעיף יא

שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך, לא מכר לו את הולד, חמורה מניקה אני מוכר לך, מכר לו את הסייח (פירוש: חמור קטן), שאין אדם קונה חמור לחלבה.

 

סעיף יב

האומר לחברו: ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך, הרי זה מכר חציו, וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו, א"ל יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך, משמנים ביניהם, (פירוש: לשון שומא כלומר שישומו אותו אבר שמכר לאיזה מלאכה הוא ראוי, ולפי שוויו יטול), וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו.

 

סעיף יג

אמר ליה ראש פרה אני מוכר לך, לא מכר אלא הראש בלבד, שהרי ראשה נמכרה תמיד בבית המטבחיים.

 

סעיף יד

המוכר את הראש בבהמה גסה, לא מכר את הרגלים, מכר את הרגלים, לא מכר את הראש, מכר את הריאה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד, לא מכר את הריאה, אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הריאה מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הריאה.

 

סעיף טו

אין דברים אלו אמורים אלא במקום שאין מנהג ידוע, אבל במקום שיש מנהג ידוע הכל הולך אחר המנהג.

 

סעיף טז

המוכר את הבור לא מכר מימיו, מכר אשפה מכר זבלה. (ויש אומרים מכר בור מכר מימיו) (טור בשם רשב"ם והרא"ש), (מכר מים וזבל לא מכר הבור והאשפה) (שם בשם רמב"ם).

 

סעיף יז

מכר שובך מכר יונים, מכר כוורת מכר דבורים.

 

סעיף יח

יש אומרים דהוא הדין איפכא: מכר יונים מכר שובך מכר דבורים מכר כוורת, במה דברים אמורים, שפירש שמכר כל פירות השובך והכוורת בלי שיור, אבל אם מכר סתם פירות הכוורת, לא מבעי שלא מכר הכוורת, אלא אף הדבורים לא מכר כולם, אלא יקח הלוקח ג' נחילים (פירוש: ג' חבורות הנולדות ראשונה, שכן דרך הכוורת שבתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות ומביא כוורת חדש ומכניסן לתוכו, וכן לסוף ט' או י' ימים וכו' רשב"ם). הראשונים, ומכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל, כדי שתתיישב הכוורת, ואם מכר סתם פירות השובך, אינו יכול ליטול כל הגוזלות שילדו בו מעתה, מפני שהאמהות בורחות, נמצא שהחריב כל השובך. אלא מניח מהם כדי ליישב השובך, וכמה מניח, אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת הפירות, מניח בריכה (פירוש: דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חדש זכר ונקבה וכל שני ולדות נקראו בריכה). ראשונה שיולידו האמהות, כדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה הראשונה ועם הבנות שעמהם, ומניח ממה שיולידו הבנות ב' בריכות כדי שיצטוותו הבנות עם שתי בריכות שיולידו. וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונה של אמהות הרי אלו שלו.

הגה: בכל הדברים אלו אין חלוק בין מכר למתנה, אף על גב דלענין דברים המוחברים יש חלוק, כמו שנתבאר לעיל סי' רט"ו סי' ו לענין מטלטלין אין חילוק (טור בשם רשב"ם).