לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רעז: הבכור נוטל פי שנים ואיזה הוא בכור לנחלה וספק בכור

סימן רעז: הבכור נוטל פי שנים ואיזה הוא בכור לנחלה וספק בכור

 סעיף א

הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו. כיצד, הניח חמשה בנים ואחד מהם בכור, הבכור נוטל שליש הממון וכל אחד מהארבעה פשוטים נוטל שתות, הניח תשעה בנים, הרי האחד הבכור נוטל חמישותו וכל אחד מהשמונה פשוטים נוטל עשירית, וכן על דרך החלוקה הזאת חולקים לעולם.

 

סעיף ב

אלו שני חלקים נוטל אותם כאחד במצר אחד.

 

סעיף ג

בכור שנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים, ואם יצאה פדחתו בחיי אביו, אע"פ שלא יצא כל ראשו לאויר העולם אלא לאחר מיתת אביו הרי זה נוטל פי שנים. (יש אומרים דאם נולד כשהוא גוסס אינו נוטל פי שנים) (נ"י בשם התוספות).

 

סעיף ד

בכור שנולד טומטום ואחר כך נקרע ונמצא זכר, אינו נוטל פי שנים. וכן בן פשוט שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט בחלק בכורה, שנאמר (דברים כא, טו) וילדו לו בנים, עד שיהיה בן משעת לידה, כיצד אינו ממעט בחלק בכורה, הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטים וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר, הבכור נוטל רביע הממון (בחלק הבכורה) וכאילו אין עמו אלא שני פשוטים בלבד, והשלשה רביעים הנשארים חולקים אותו שני הפשוטים עם הנקרע ועם הבכור בשוה.

 

סעיף ה

קטן בן יום אחד ממעט בחלק בכורה, אבל לא העובר. ובן שנולד אחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה.

 

סעיף ו

הבא אחר נפלים, אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי, הבא אחריו בכור לנחלה, וכן בן ט' שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה, שזה שנאמר (דברים כא, יז) ראשית אונו הוא שלא נולד לו קודם לזה ילד שיצא חי לאויר העולם, לפיכך בן ט' שהוציא רוב ראשו חי הבא אחריו אינו בכור.

 

סעיף ז

יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכורים, הראשון לפי שלא נולד, ונאמר (שם, טו) וילדו לו בנים, והשני שהרי קדמו אחר.

 

סעיף ח

בכור לנחלה הוא הנולד לאב ראשון, שנאמר כי הוא ראשית אונו, ואין משגיחין על האם אפילו ילדה כמה בנים, הואיל וזה ראשון לאביו יורש פי שנים.

 

סעיף ט

היה לו בנים כשהיה עכו"ם ונתגייר, אין לו בכור לנחלה, אבל ישראל שהיה לו בן מהשפחה או מהעכו"ם, הואיל ואינו קרוי בנו, הבא לו אחריו מהישראלית בכור לנחלה ונוטל פי שנים.

 

סעיף י

היה הבכור ממזר, נוטל פי שנים, שנאמר (שם יז) כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה, ואין צריך לומר אם היה בן גרושה או בן חלוצה.

 

סעיף יא

מי שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט, כגון שנתערב עם אחר, אינו נוטל פי שנים. וכיצד עושין, אם הוכרו ולבסוף נתערבו, כותבים הרשאה זה לזה ונוטלים חלק בכורה, ואם לא הוכרו, כגון שילדו במחבואה אחת, אין נוטלין חלק בכור.

הגה: ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, אינו יורש אחד מהן, והבא אחריו אינו נוטל חלק בכורה אפילו בהרשאה מן הספק (טור).

 

סעיף יב

שלשה נאמנים על הבכור: חיה, ואמו, ואביו, חיה מיד, שאם אמרה זה יצא ראשון נאמנת, אמו כל שבעת ימי הלידה נאמנת לומר זהו הבכור, אביו לעולם. אפילו אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל בני הוא ובכורי הוא, נאמן. וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו, אינו בכור, נאמן.

הגה: מיהו אם אמר פעם אחת על אחד שהוא בכור, לא יוכל לומר אחר כך על אחר שהוא בכור (טור בשם הרמב"ן ובית-יוסף בשם הר"ן ונימוקי-יוסף פרק יש נוחלין).

 

סעיף יג

שמעו עדים שאמר פלוני בני בכורי הוא, נוטל פי שנים. פלוני בני בכור הוא, אינו נוטל פי שנים, שמא בכור לאמו הוא דקאמר. ואם אמר דברים שמוכיחים שנתכוין לומר שהוא בכור לאב, נוטל פי שנים. כגון שאמר: פלוני בני בכור הוא ורוקו מרפא חולי העינים, דגמירי דרוק של בכור לאב מרפא ולא של בכור לאם, (והוא הדין אם מת הבכור והזכיר עליו בהספדו הוי על בני בכורי) (מהרי"ק שורש קמ"א).

 

סעיף יד

האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין, אם רמז או כתב שזה בנו בכורו, נוטל פי שנים.

 

סעיף טו

מי שהיו לו שני בנים, בכור ופשוט, ומתו שניהם בחייו והניחו בנים, הבכור הניח בת והפשוט הניח בן, הרי הבן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו, ובת הבכור יורשת שני שלישית שהוא חלק אביה.