לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רפו: יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם

סימן רפו: יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם

 סעיף א

מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות, והגדולים צריכים להוציא יותר במלבושים והקטנים צריכים להוציא יותר במזונות, אין ניזונים ולובשים מן האמצע, אלא חולקין בשוה וכל אחד ילבוש ויזון משלו, ודוקא בשמיחו, (דמחאה מהני אפילו כולם גדולים) (המ"מ פ"ט מהל' נחלות), אבל בסתם ניזונים ומתפרנסים אלו עם אלו, דסתמן שותפים נינהו ומוחלין זה לזה, ויש מי שחולק בזה.

 

סעיף ב

במה דברים אמורים, שאין תועלת לקטנים במה שלובשים הגדולים, אבל גדול האחים הנושא ונותן בנכסים, ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה, כדי שיהיו דבריו נשמעים, הרי זה לובש מתפיסת הבית, ואם מיחו בידו הרשות בידן.

 

סעיף ג

נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם, ישאו הקטנים גם כן מכלל הנכסים ואחר כך יחלוקו, נשאו הגדולים בחיי אביהם, ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהם: הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם, אין שומעין להם אלא מה שנתן אביהם נתן.

הגה: מי ששידך בנו וקצב ליתן נדוניא ומת קודם שנכנס לחופה, אין נוטל הנדוניא אלא מחלקו, שהרי לא זכה בה בחיי אביו (תשובת מהרי"ו סימן קי"ד), מי שפדאו אביו מן התפיסה מנכין לו אחר כך מחלק ירושתו, ולא אמרינן שאביו נתן לו מתנה, רק הלוה לו, אלא אם כן יש אומדן דעת שהאב נתן לו במתנה (שם סימן ק"י).

 

סעיף ד

השיא האב את בנו ועשה לו משתה, והיתה ההוצאה משל אב, ונשתלחה שושבינות לזה הבן בחיי האב, כשהיא חוזרת לאחר מיתת האב חוזרת מן אמצע, אבל אם הוציא הבן במשתה משלו, אינו חוזר אלא מחלק (הבן) שנשתלחה לו בלבד.

 

סעיף ה

האב ששלח שושבינות בשם אחד מבניו, כשתחזור השושבינות לאותו הבן הרי היא שלו, אבל אם שלחה האב בשם בניו סתם, כשתחזור תחזור לאמצע, ואין זה שנשתלחה לו חייב להחזירה עד שישמחו בו כלם, שהרי כלם שושבינים שבשם כלם נשתלחה, לפיכך אם שמח במקצתם מחזיר חלק זה ששמח עמו בלבד, והרי הוא לאמצע.