לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שפד: דין אדם המזיק שלא בגופו

סימן שפד: דין אדם המזיק שלא בגופו

 סעיף א

אחד המזיק בידו (או בשאר גופו) (טור ס"א), או שזרק אבן, או ירה חץ והזיק בו, או שפטר (פירוש: שפתח) מים על חברו או על הכלים והזיק, או שרק ונע והזיק בכיחו (פירוש: רוק עב היוצא בכח), וניעו (פירוש רוק דק שהולך ומתנועע), בעת שהלכו מכוחו הרי זה כמזיק בידו והם תולדות של אדם. אבל אם רק הרוק והניח על הארץ, ואח"כ נתקל מהם אדם, הרי זה חייב משום בורו שכל תקלה תולדות בור הוא.

 

סעיף ב

היה מכה בפטיש ויצא גץ (פירוש: שביב יוצא מתחת הפטיש כשמכין בו על הסדן) מתחת הפטיש והזיק, הרי זה חייב.

 

סעיף ג

הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו ושבר את האבנים או הזיק, חייב. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר, פטור. ואם מחמת המכה חייב.

 

סעיף ד

החוצב (פירוש: שחוצב אבנים מההר) שחצב אבן ונתנו לסתת (פירוש: הפוסל אבני גזית ומרבעה ומחליקה רש"י) והזיק בו, הסתת חייב. מסרה הסתת לחמר, החמר חייב. מסרו החמר לכתף, הכתף חייב. מסרה הכתף לבנאי, הבנאי חייב. מסרה הבנאי למסדר המסדרו על שורת הבנין, המסדר חייב. ואם אחר שסדרו על שורת הבנין נפל והזיק, אם הם קבלנים וכולם שותפים במלאכה כולם חייבים. ואם הם שכירי יום, האחרון חייב וכלם פטורים.