לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שצא: שן באיזה מקום ובאיזה אכילה משלם מה שהזיקה או מה שנהנית

סימן שצא: שן באיזה מקום ובאיזה אכילה משלם מה שהזיקה או מה שנהנית

 סעיף א

שן היא אב ד'ושלח את בעירה' (וביער) דכתיב בקרא (שמות כב, ד), ומוקמינן לה נמי בבהמה שאוכלת פירות חברו דברים הראוים לה ונהנית באכילתן חייב נזק שלם, בין שאכלתן בין שלא אכלתן אלא שהפסידתן ולא כלתה אותם לגמרי. לפיכך כל הדומה לזה, שמזיק בדבר שהיא נהנית, היא תולדה דשן, כגון נתחככה בכותל להנאתה והזיקה, או שטנפה פירות וכלים להנאתה, כגון שנתגלגלה עליהם.

 

סעיף ב

במה דברים אמורים, שאכלה דבר הראוי לה, אבל אכלה דבר שאין ראוי לה, כגון כסות וכלים, שינוי הוא ואינו משלם אלא חצי נזק, בין שאכלה אותם בחצר הניזק בין שאכלה אותם ברשות הרבים.

 

סעיף ג

אכלה דבר שאין דרכה לאכול אלא על ידי הדחק, כגון: פרה שאכלה שעורים, וחמור שאכל כרשינין, וכלב שלקק את השמן, וחזיר שאכל חתיכת בשר, וחתול שאכל תמרים, חשיב שפיר אכילה. אבל בהמה שאכלה בשר או תבשיל, לאו אורחא הוא ומשלם חצי נזק. אכלה פת הוי אורחא, אבל חיה לאו אורחא לא בפת ולא בתבשיל.

 

סעיף ד

בהמה שראתה לחם בסל ושברה הסל ואכלה הלחם, משלם נזק שלם גם על הסל, שכך דרכה לשבר הסל כדי לאכול הלחם. אבל אם אכלה הלחם תחילה ואח"כ שברה הסל, אינו משלם על הסל אלא חצי נזק דהוי קרן ואינו משתלם אלא מגופו.

 

סעיף ה

ראתה אוכלים ע"פ החבית ונסתבכה בחבית לעלות כדי לאכול האוכלים ושברתו, משלם גם על החבית נזק שלם, שכן דרכה לעלות עליו כדי לאכול האוכלים.

 

סעיף ו

חיה שטרפה בהמה ואכלתה, או שאכלה בשר, חי אורחא היא ומשלם נזק שלם, אבל כלב שהמית כבש וחתול שהמית תרנגולים גדולים ואכלם, משונה הוא ואינו משלם לא חצי נזק. ודוקא בפחת שפחתה מיתה, אבל דמי הנבילה משלם ברשות הניזק נזק שלם, וברשות הרבים מה שנהנית, שאכילה אינו שינוי, שכן דרכן לאכול נבילות אפילו של בהמות גדולות.

 

סעיף ז

אין חייב השן לשלם נזק שלם אלא אם כן אוכלת ברשות הניזק, אבל אם לקחה בחצרו והוציאה משם ואכלה ברשות הרבים או בחצר של אחר, פטור מלשלם יותר ממה שנהנית, ואם לקחה ברשות הרבים והלכה ואכלה ברשות הניזק, יש מחייבים לשלם נזק שלם משום דפי פרה כחצר הניזק דמי, ונפקא מינה אפילו במקום שאין לחייב על הנטילה, כגון שהיו הפירות מונחים במקום שאי אפשר ליטלם משם ובא ראובן והושיט פירות של שמעון שבחצר שמעון לפי פרת לוי, חייב לוי, אם המושיט חרש שוטה וקטן או שאין לו לשלם, שאם היה אפשר להשתלם ממנו היה הוא חייב ובעל הפרה פטור.

 

סעיף ח

אכלה ברשות הרבים, משלם כל מה שנהנית, דהיינו כל מה שאכלה, אינו משלם אותו אלא כאלו היתה תבן. (ויש אומרים דמי שעורים בזול) (טור ס"ג בשם הראב"ד והרא"ש והרא"ה וריטב"א ונימוקי-יוסף), ואם אכלה אוכלים הרעים לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית, פטור.

 

סעיף ט

היו הפירות מונחים בצידי רחבה והיא בתוך הרחבה, והחזירה ראשה לצידי רחבה ואכלה מהן, אינו משלם אלא מה שנהנית דכיון דגופה ברשות הרבים הוי ליה שן ברשות הרבים. אבל אם יצאה מרחבה לצידי רחבה ואכלה שם, משלם מה שהזיקה. אכלה מפתח החנות, אינו משלם אלא מה שנהנית, מתוך החנות משלם מה שהזיקה.

 

סעיף י

הקצה מקום מרשותו לרשות הרבים והניח שם פירותיו ואכלתם שם, חשוב כרשות הרבים.

 

סעיף יא

היתה מהלכת ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה, ואפילו עמדה, אינו משלם אלא מה שנהנית, שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו, ואם קפצה ואכלה מעל גבי חבירתה, משלם מה שהזיקה. גבי חבירתה כחצר הניזק הוא חשיב.

הגה: ויש אומרים דדוקא שהוא בענין שאי אפשר לה לאכול כי אם בקפיצה, אבל אם תוכל לאכלם בלא קפיצה אז חשיב כרשות הרבים (טור שם בשם הרא"ש), והוא הדין להיתה קופתו מופשלת לאחוריו ואכלה פירות שבקופה.

 

סעיף יב

בהמה שהיתה עומדת ברשות הניזק, ותלשה פירות מרשות הרבים ואכלתן ברשות הניזק, הרי הדבר ספק.

הגה: והוא הדין אם הבהמה עומדת ברשות הרבים ונטלה האוכל מרשות הניזק ואכלה ברשות הרבים דהוי הדבר ספק. ודוקא בכי האי גוונא שהמאכל ברשות אחד והבהמה גלגלה המאכל לרשות שני, אבל אם המאכל דבר ארוך, מקצתו מונח בפנים ומקצתו מונח בחוץ, וכשמושכת ראש האחד ראש השני נגרר אחריה, בכל מקום שהיא מתחלת למושכו חשבינן ליה כאלו אכלן שם, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים (טור) לפיכך אינה משלמת אלא מה שנהנית, ואם תפס הניזק כמה שהזיקה אין מוציאין מידו.

הגה: וכבר נתבאר לעיל (סימן ש"צ) דיש חולקין וסבירא להו דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא.