לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שצב: דין כלב שנטל חררה ואכל חררה והדליק הגדיש

סימן שצב: דין כלב שנטל חררה ואכל חררה והדליק הגדיש

 סעיף א

כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש (של בעל החררה) (טור ס"א), אם הניחה בגדיש ואכל את החלה והדליק את הגדיש, על החלה ועל מקום החררה משלם נזק שלם, ועל הגדיש חצי נזק, ואם היה מגרר את החלה על הגדיש והולך ושורף, משלם על החררה נזק שלם ועל מקום הגחלת חצי נזק, ועל שאר הגדיש פטור (ויש אומרים דמשלם על כל הגדיש חצי נזק) (טור שם וב"י בשם הרשב"א). במה דברים אמורים, כששמר בעל הגחלת את אשו וסגר הדלת ובא הכלב וחתר ונטל את החררה מעל האש, אבל אם לא שמר אשו, בעל האש חייב על שריפת הגדיש, ובעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקומה (וכך כתב הטור בשם הרמ"א).

הגה: ויש אומרים דעל מקום החררה משלם כל אחד החצי, ועל שאר הגדיש בעל הכלב נותן רביע, ובעל הגחלת שלש חלקים, ואם זרקה על הגדיש, אז משלם בעל הכלב רביע אפילו על מקום החררה, ובעל הגחלת שלשה חלקים (טור שם).