לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שצג: הכניס פירותיו לחצר חברו שלא ברשות והוזק בהן בעל החצר

סימן שצג: הכניס פירותיו לחצר חברו שלא ברשות והוזק בהן בעל החצר

 סעיף א

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית, פטור, (ואפי' היה בעל החצר טוחן והביא זה חטים לטחון שישתכר בהן בעל החצר, אפילו הכי מקרי שלא ברשות (טור ס"א), ואם הוחלקה בהם והוזקה בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות, פטור. (ויש חולקים (טור בסימן צ"א וסימן שצ"ח בשם ר"י והרא"ש) כמו שיתבאר לקמן סוף סימן שצ"ח). ואם קבל עליו בעל הבית לשמור את הפירות, בעל הבית חייב.

 

סעיף ב

הכניסן שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן, בעל הפירות פטור, מפני שהיה לה שלא תאכל.

 

סעיף ג

הכניסן ברשות והניחו בעלי החצר את זה שהרשוהו בחצר לשמרו, ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן, בעל הפירות חייב שכיון שראה הבהמה אוכלת דברים המזיקים לה והניחה, חייב, שהרי אין בעלי החצר מצויים שם להעביר הבהמה מהם. ומעשה באשה אחת שנכנסה בבית שכנתה ללוש ולאפות, והניחוה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לשיתה ואפייתה, ובא עז של בעל הבית ואכל הבצק ומת, וחייבוה חכמים לשלם דמיו, וכן כל כיוצא בזה.

 

סעיף ד

המגדיש בתוך שדה חברו שלא ברשות, ואכלתם בהמתו של בעל השדה, פטור. ואם הוחלקה בהם והוזקה, בעל הפירות חייב. אכלתן והוזקה באכילתן, פטור. ואם הגדיש ברשות בעל השדה, חייב אע"פ שלא קבל עליו לשמור, שהשומר בגרנות כיון שאמר ליה: הגדש בכאן, כמי שאמר לו: הגדש ואני אשמר לך, הוא חשוב.