סימן שצו: כיצד שמירת תם ומועד או מסרן לשומר חנם או לשומר שכר
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שצו: כיצד שמירת תם ומועד או מסרן לשומר חנם או לשומר שכר

סימן שצו: כיצד שמירת תם ומועד או מסרן לשומר חנם או לשומר שכר

 סעיף א

שור המועד, וכן שן ורגל שהם מועדים מתחילתן, די להם בשמירה פחותה, לפיכך אם קשרם בעליו במוסרה או שמרם שמירה פחותה, ויצאה והזיקו פטור. במה דברים אמורים, במועד, אבל תם לא סגי ליה לא במוסירה ולא בשמירה פחותה, עד שישמרנו שמירה מעולה. אי זו היא שמירה מעולה, דלת שיכולה לעמוד אפילו ברוח שאינה מצויה, ושמירה פחותה, שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא בשאינה מצויה. אבל אם אינה יכולה לעמוד אפילו ברוח מצויה, כאלו לא שמרו כלל, וחייב, אפילו לא נפלה הדלת ע"י הרוח אלא לסטים הוציאוה, או חפרה או חתרה הדלת והפילתו, דתחילתו בפשיעה לגבי נפילת הדלת וסופו באונס לגבי חתירה, וקיימא לן כל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס הבא מחמת הפשיעה, חייב. אבל אם חתרה פרצה ויצאה משם פטור, שאין האונס בא מחמת הפשיעה.

 

סעיף ב

שמרה כראוי, ונפרצה בלילה, או שחתרה הדלת ויצאה והזיקה, פטור אפילו ידע שנפרצה שאינו חייב לצאת לטרוח אחריה, ודוקא נפרצה בלילה, אבל נפרצה ביום, חייב, דקלא איתי למלתא ומסתמא ידע.

 

סעיף ג

הוציאוה לסטים, הם חייבים משעת משיכה או שהכישוה במקל להוציאה, ודווקא שהוציאוה כדי לגזלה, אבל הוציאוה כדי לאבדה, פטורים.

 

סעיף ד

הפורץ גדר לפני בהמת חברו ויצאה והזיקה, אם היה גדר בריא וחזק, חייב, (ויש אומרים דאינו חייב בנזקי הבהמה אלא אם הכישה והזמינה לנזק, וכן עיקר (טור בשם הראב"ד והמגיד פ"ד דנ"מ), ויש אומרים דאפילו על הבהמה עצמה אינו חייב אם נאבדה (טור), ואם היה כותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

 

סעיף ה

הניחה בחמה, אפילו חתרה ויצאה והזיקה חייב זה שהניחה שם, שכיון שהניחה בחמה הרי היא מצטערה ועושה כל שאיפשר לה לעשות לברוח.

הגה: ולכן אפילו היתה קשורה בקשר חזק חייב (טור).

 

סעיף ו

מסר השור לחרש, שוטה וקטן, אע"פ שהיה השור קשור, הבעלים חייבין, שדרך השור להתיר הקשר ולצאת ולהזיק, אפילו שמרוהו שמירה מעולה, וחתרה ויצאה והזיקה, הבעלים חייבים.

 

סעיף ז

מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד מהם ויצא והזיק, אם אינו משתמר אלא בחמשתן, זה שפשע בשמירתו חייב, ואם משתמר בשאר, אף אלו הנשארים חייבים, ויש מי שאומר דהני מילי כשאמרו: כיון שאינך רוצה לשמרו גם אנו מסולקים משמירתו, אבל אם לא נסתלקו משמירתו, הוא פטור והם חייבים.

 

סעיף ח

מסרו לאחד מארבעה שומרים, מסתמא קבל עליו שלא יזיק, ושלא יוזק. והני מילי בשור סתם, אבל אם מכיר בו שהוא נגחן, אינו מקבל עליו אלא שלא יזיק, אבל לא שלא יוזק. ואם לא שמרוהו כלל, ויצא והזיק, נכנסו תחת הבעלים וחייבים לשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם והבעלים פטורים. ואם אחר שהזיק התם ברשותו אומרים לבעלים: הרי שלך לפניך, לא אמר כלום, שהרי בית דין לוקחים אותו להשתלם מגופו. ואם שמרוהו כראוי שמירה מעולה, השומרים פטורים והבעלים חייבים בנזק קרן בלבד שהיא תמה, אבל בנזק שן ורגל גם הבעלים פטורים. ואם שמרוהו שמירה פחותה, אם שומר חינם הוא פטור, ואם שומר שכר או שוכר או שואל הוא, חייבים.

 

סעיף ט

מסרו השומר לשומר אחר והזיק, חייב ששומר שמסר לשומר חייב, אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר. ואם הזיק, חייב השומר הראשון לשלם לניזק, וילך לעשות דין עם השומר השני. ואם מסרה שומר ראשון לבנו או לבן ביתו או למסעדו, נכנסו תחת השומר, וחייבים.

 

סעיף י

אם הזיק שורו של שואל לשורו של משאיל או איפכא, נתבאר לעיל בסימן שמ"ז.