סימן תד: שור שחבל בשור או השביח או פיגם
סעיף א
שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והפחיתו חמשים, ובשעת העמדה בדין השביח הניזק והרי הוא שוה ארבע מאות, ואלמלא הנגיחה שהפחיתו היה שוה ת"ת, בין שפטמו בין ששבח מאליו אינו נותן אלא כשעת הנזק.
סעיף ב
כחש מחמת המכה בשעת העמדה בדין, והרי הפחת שוה מאה, נותן לו כשעת העמדה בדין. השביחה המזיק בשעת העמדה בדין, אם מחמת שפטמו שבח, אינו משתלם ממנו אלא מה שהיה שוה בשעה שהזיק, (ויש אומרים דאם השבח יתר על ההוצאה נוטל המזיק דמי ההוצאה ושכר טרחו ועמלו, ובשאר השבח נוטל הניזק חלקו) (טור ס"ג). ואם מחמת עצמו השביח, משתלם ממנו כשעת העמדה בדין.