לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תי: בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור

סימן תי: בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור

 סעיף א

בור הוא מאבות נזיקין, דכתיב: (שמות יא, לג) כי יכרה איש בור, שמאחר שחפרו נתחייב בנזקיו, כיון שעשה דבר המזיק, וזהו ממונו שמזיק במקום שעשאו, שאינו זז ממקומו אלא עומד במקומו והעובר עליו ניזוק. לפיכך כל הדומה לו, שהוא ממונו ומונח במקומו ומזיק, אפילו שפך מים ברשות הרבים והוחלק בהם אחר, חייב.

 

סעיף ב

אחד הכורה בור, ואחד הפותח בור שכרהו אחר וכסהו כראוי ובא זה וגילהו, חייב.

 

סעיף ג

המוצא בור וכסהו וחזר וגילהו, בעל הבור חייב וזה האחרון פטור. סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר, זה האחרון חייב שכיון שסתמו בעפר נסתלק מעשה ראשון.

 

סעיף ד

אחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה, שנאמר: (שם כא, לד) בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים מכל מקום. וכן אם נחפר מאיליו, או שחפרו בהמה וחיה ברשותו, הואיל והוא חייב למלאותו או לכסותו ולא עשה, הרי זה חייב בנזיקין.

הגה: וכן אם כרה אחר ברשותו ונודע לבעל החצר, חייב בעל החצר לכסותו, ואם לא כיסה הוי כאלו חפרה בעצמו, והכורה חייב לשלם לו נזקי חבירו (טור).

 

סעיף ה

שורו שחפר ברשות הרבים או ברשות אחר, פטור בעל השור, שנאמר: (שם כא, לג) כי יכרה איש בור ולא שור בור.

 

סעיף ו

אחד החופר בור ברשות הרבים, או החופר בור ברשותו ופתחו לרשות הרבים, או פתחו לרשות חברו, או שחפר ופתח לרשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו, הרי זה חייב בנזקיו. אבל אם הפקיר רשותו ובורו, או שהפקיר בורו שברשותו, הרי זה פטור, שנאמר: (שם כא, לד) בעל הבור ישלם, מי שיש לו בעלים וזה הפקר, ובתחילה ברשות חפר, מפני שחפר ברשותו.

 

סעיף ז

החופר בור ברשות הרבים לצורך רבים, ומסר להם כיסוי, או הודיע לבית דין שרוצה להסתלק ממנו, שהם יתעסקו בו לכסותו, פטור, והוא שחפר במקום שיש לו רשות לחפור.

 

סעיף ח

האומר לחברו לחפור בור ברשות הרבים, וחפרו, החופר חייב והמשלח פטור.

 

סעיף ט

הבונה סמוך לרשות הרבים, רשאי לחפור לצורך היסוד, אפילו להרחיבו לצד רשות הרבים, ואם הוזקו בו פטור, כיון שעשה ברשות.

 

סעיף י

אחד החופר בו או שיח או מערה או חריץ, ולמה נאמר בור שיהא בו כדי להמית, דהיינו עומק י' טפחים, אבל אם היה פחות מי' טפחים ונפל לתוכו שור או שאר בהמה חיה ועוף, ומת, פטור, ואם הוזק, בעל התקלה חייב נזק שלם.

 

סעיף יא

היה עומק הבור תשעה טפחים, ומהם טפח אחד מים, חייב, שהטפח של מים חשוב כעומק ב' טפחים ביבשה.

 

סעיף יב

היה עמוק שמנה ומהם שני טפחים מים, או שהיה עומקו שבעה טפחים ומהם שלשה טפחים מים, ונפל לתוכו שור וכיוצא בו ומת, אין מחייבין אותו לשלם, ואם תפס אין מוציאין מידו.

הגה: ועיין לעיל סימן שפ"ח סעיף א' וסעיף ז' דיש חולקין.

 

סעיף יג

חפר אחד שמנה ובא חברו וחפר עוד טפח, שניהם חייבים בנזקין, כל אחד לפי מה שחפר.

 

סעיף יד

החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים, ובא אחר והשלימו לשלושים, כלם חייבים.

 

סעיף טו

חפר הראשון פחות מי', אפילו טפח, ובא אחרון והשלימו לעשרה, בין שחפר בו טפח או שהגביה בנין על שפתו, זה האחרון חייב (אפילו בנזקין) (טור ס"ח). סתם טפח שהוסיף, או שסתר טפח שבנה, הרי זה ספק אם כבר נסתלק מעשה ראשון או אם עדיין לא נסתלק.

 

סעיף טז

חפר הראשון בור עמוק, ובא האחרון והרחיבו, ונפל לתוכו שור ומת, אם מחמת הבלו מת, האחרון פטור, שהרי מיעט הבלו. ואם מחמת חבטו מת, האחרון חייב, שהרי הקריב היזק בור זה. וכן אם נפל השור מאותו מצר שהרחיב האחרון, חייב, שהרי הקריב היזק בור זה אע"פ שמת מן ההבל, ואם מהצד שחפר הראשון נפל, הראשון חייב, שזה האחרון מיעט הבלו.

הגה: ויש אומרים דאין חילוק בין מת בהבלא או בחבטה, רק אם נפל מצד שהרחיב חייב בכל ענין, ואם נפל מצד השני האחרון פטור בכל ענין (טור ס"ח בשם הרא"ש).

 

סעיף יז

בור שחייבה עליו תורה, אפילו לא מתה הבהמה אלא מהבלו, ואין צריך לומר אם מתה מחבטו. לפיכך אם היה עומק הבור כרחבו, אין לו הבל, ואם לא נחבטה בו הבהמה ומתה, פטור. היה עומקו יותר על רחבו, יש לו הבל ואם מתה בו הבהמה חייב, אף ע"פ שלא נחבטה בקרקעיתה.

 

סעיף יח

עשה תל גבוה ברשות הרבים ונחבטה בו הבהמה ומתה, אם היה גבוה י' טפחים חייב לשלם. ואם היה פחות מי', פטור על מיתת הבהמה, אבל אם הוזקה בלבד חייב לשלם נזק שלם, ואפילו בתל גבוה כל שהוא או בחפירה כל שהיא, שהנזק בכל שהוא דבר מצוי וידוע, ואין המיתה בכל שהוא מצויה, והרי הוא כמו אונס.

 

סעיף יט

וכן אינו חייב על מיתת הבהמה בבור או על חבטתה בתל, אלא אם היתה הבהמה קטנה, או חרשת, או שוטה, או סומא, או שנפלה בלילה, אבל אם היתה פקחת ונפלה ביום ומתה, פטור, שזה כמו אונס, מפני שדרך הבהמה לראות ולסור מהמכשולות.

 

סעיף כ

וכן אם נפל לתוכו אדם ומת, אפילו היה סומא או שנפל בלילה, בין שהיה בן חורין או עבד, הרי זה פטור, ואם הוזק בו האדם או הבהמה הפקחת, חייב נזק שלם.

הגה: ויש אומרים דבבהמה פקחת פטור אפילו מנזיקין אם נפל שם ביום (טור סכ"ב והמגיד פרק י"ב דנזקי ממון).

 

סעיף כא

נפלו כלים בבור והוזקו או נשתברו, פטור, שנאמר: (שמות כא, לג) ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם, חמור ולא כלים, ולא נתמעט אדם אלא ממיתה, אבל אם הוזק בו חייב, אבל על הכלים פטור, בין אם נשברו לגמרי בין אם הוזקו.

 

סעיף כב

כסהו כראוי, אע"פ שהתליע מתוכו, ונפל לתוכו שור ומת, פטור, שנאמר (שם) ולא יכסנו, הא אם כסהו, פטור.

 

סעיף כג

כסהו בדבר שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים, והלכו עליו גמלים ונתרועע, והלכו עליו שוורים ונפלו בו, אם אין הגמלים מצויים באותו מקום הרי זה פטור, מפני שזה אונס. (מיהו אם נפל בתוכו גמל אפילו פקח, חייב, דהואיל וראהו מכוסה עבר עליו (טור ס"ט), ואם יבאו שם גמלים, אפילו לפרקים, חייב.

 

סעיף כד

התליע מתוכו ונפלו בו שורים, אע"פ שהגמלים מצויים שם תמיד והרי הוא פושע לגמלים, הואיל ומחמת שהתליע נפלו בו השוורים, פטור, וכן כל כיוצא בזה.

הגה: ויש מחלקין, דפטור בכהאי גוונא, דוקא שאם היו עוברים הגמלים היו נופלים עם הכיסוי, דאז לא פשע כלל לגבי שוורים, דאם יעברו גמלים יפול הכיסוי, ולא יעברו שוורים פקחין כי יראו שאינו מכוסה. אבל אם הוא שאם יעברו הגמלים לא יפול הכיסוי רק יתרועע, ואם יעברו אח"כ שוורים יפלו, חייב אף בהתליע מתוכו, דהואיל ופשע לגבי שוורים חייב אף בהתלעה (טור ס"ט).

 

סעיף כה

בור של ב' שותפין, ועבר עליו הראשון ולא כיסהו, השני ולא כיסהו, הראשון חייב עד שימסור דליו לשני, (ויש אומרים דשניהן חייבין עד שימסור דליו לשני) (טור ס"י), ומשמסר דליו לשני לדלות ממנו, נפטר הראשון ונתחייב השני לכסותו.

 

סעיף כו

כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו, השני חייב. ועד אימתי יהיה השני לבדו, חייב עד שידע הראשון שהבור מגולה, וכדי שישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו, וכל שימות בו תוך זמן זה, הרי השני לבדו חייב בו, וכל שימות בו אחר זמן כזה, שניהם חייבים לשלם שהרי שניהם פשעו בו.

הגה: ויש אומרים דגם לשני נותנין זמן עד שישכור פועלים ויכרות ארזים, אלא שאינו צריך הודעה (טור סי"ב בשם ר"י והרא"ש).

 

סעיף כז

יש מי שאומר שאם אינו מוצא לקנות ארזים אלא ביוקר, צריך להמתין לו עד שימצא לקנות בשוויים.

 

סעיף כח

כל הנזקים, אם הוא דבר שאין דרכו בעצמו לסלקו, אין מחייבין אותו לסלקו עד שישכור פועלים. והני מילי דאנוס, כגון בור שכסהו כראוי והתליע, אבל בור שהניחו מגולה, פושע הוא ולאלתר חייב בנזקיו.

 

סעיף כט

המכסה בורו בדליו של חברו, ובא בעל הדלי ונטל דליו, בעל הבור חייב.

 

סעיף ל

המוסר בורו לשומר, חייב בנזקיו, ואם מסרו לחרש שוטה וקטן, אע"פ שהיה מכוסה, הרי הבעלים חייבים, שהבור עשוי להתגלות ואלו אין בהם דעת.

 

סעיף לא

בור שכרוי ועומד, ונכנס בו אדם להרחיבו או להעמיקו, ועמד שור על שפתו ונבעת מקול הכורה ונפל לתוכו, בין לפניו בין לאחריו, חייב בעל הבור, אפילו השור פקח וביום, שהכורה פטור שאינו אלא גרמא, וכיון שאי אפשר להשתלם ממנו, ישתלם מבעל הבור. אבל אם נבעת השור מקול הכורה ונפל לאחורי הבור, פטור.

 

סעיף לב

שור שדחף בהמה לתוך הבור ומת, אם מועד הוא, בעל הבור משלם מחצה ובעל השור מחצה, ואם תם הוא, בעל השור משלם רביע מגופו ובעל הבור משלם ג' חלקים מהיפה שבנכסיו, שבעל הנבילה אומר לבעל הבור: פחת נבילה זו יש לי אצלך, אע"פ שהיא גדולה ופקחת כיון שנדחפה הרי זה כמי שנפלה בלילה, כל שאני יכול להוציא מבעל השור אני מוציא והשאר אתה חייב לשלמו.

 

סעיף לג

וכן המניח אבן על פי הבור ובא השור ונתקל בה ונפל לבור ומת, המניח את האבן משלם מחצה, ובעל הבור מחצה.

 

סעיף לד

אם אדם ושור דחפו שור אחד לבור, והיה אדם שלא בכוונה, שאם היה בכונה היה בעל הבור פטור, שלשתן חייבים, אם השור מועד, משלשים ביניהם. ואם הוא תם, משלם השתות, והמותר ישלמו ביניהם האדם ובעל הבור.

 

סעיף לה

אם דחפו אשה ויצאו ילדיה, האדם לבדו חייב הכל ושור ובור פטורים.

 

סעיף לו

אם דחפו בו אדם והוזק, שלשתם חייבים בנזק. ואדם לבדו חייב בשאר ד' דברים. ואם דחפו בו כלים ונשברו, אדם ובעל השור חייבים, ובעל הבור פטור.

 

סעיף לז

יש מי שאומר הוא הדין לשנים שהזיקו ושניהם בני חיובא, אלא שהאחד ברח או שאין לו במה לשלם, משלם מאחר עד שיעור מה שהיה הוא חייב על נזק זה אלו עשאו לבדו, ויש חולקין דכיון דחברו מדינא בר תשלומין אלא שאין לו מה לשלם, למה יפרע זה בשבילו. ולפי זה שור שדחף בהמה לבור, האידנא אינו משלם אלא ג' חלקים, אע"פ שהשור פטור אף מהרביע, שהרי אין דנין דיני קנסות, אין בעל הבור משלם אותו בשבילו.

 

סעיף לח

החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו, בעל השור פטור, ואם מת השור נוטל בעל השור דמי שורו מיורשי בעל הבור.