לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תיד: אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים

סימן תיד: אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים

 סעיף א

לא יוציא אדם תבנו וקשו לרשות הרבים כדי שידושו ויעשו זבל, ואם הוציאם, קנסוהו חכמים שיהיו כהפקר וכל הקודם בהם זכה מעת שנידושו והשביחו, (מיהו יש אומרים דאין מורין לו לכתחילה להחזיק רק בשבח, אבל לא בגופו, ואם התרו בבעלים ולא סלקו מפקירין אותו לכל) (טור ס"ד), ואם קדם אדם וזכה בהם משעת הוצאה לרשות הרבים, אין מוציאין מידו, (ויש אומרים דלא מהני תפיסה) (ר"י ורא"ש וטור שם. וע"ל סי' שפח), ואע"פ שהם כהפקר, אם הוזק בהם אדם או בהמה, הרי זה המוציא חייב לשלם.

 

סעיף ב

יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים. (אבל שלא בשעת הוצאת זבלים אסור להוציאו כדי להניחו שם, אבל מוציאו כדי לפנותו לאלתר (טור ס"א), וכל שכן מים נקיים ושופכין שלו שאין שוהין ומתעכבים ברשות הרבים, שמותר לשפכן, אפילו בימות החמה, ואפילו מים סרוחין, כל שדעתו לפנותו לאלתר, ואפילו מתקן בור פחות משלשה טפחים אין בני רשות הרבים יכולים לעכב (מרדכי סוף ב"מ בשם מהר"מ), ולצבור אותם שם שלשים יום כדי שיהיה נשוף ברגלי אדם, ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם, וחייבים על זה הגלל משום גזל, כיון שאין בו שבח אם גדוש לא קנסו בו.

הגה: ויש אומרים דלאחר שהוזק כל הקודם בהם זכה (טור ס"ב).