סימן קנג: דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סולם ונעיצת קורות

 סעיף א

המבקש להוציא זיז, (פירוש: כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה ולחוץ), מכותלו על אויר חצר חברו כל שהוא, בעל החצר מעכב עליו, שהרי מזיקו בראייה בעת שתולה בו ומשתמש בו.

הגה: וכל זמן שלא הסירו, שהניחו בעל החצר מרצונו, אין בעל הזיז משתמש בו, מפני שמזיק לבעל החצר בראייה, ובעל החצר משתמש בו (טור סעי"ר).

סעיף ב

הוציא את הזיז ולא מיחה בו בעל החצר, לאלתר הרי החזיק בעל הזיז. (ומשתמש בו, ומונע בעל החצר להשתמש בו) (טור סע"ב).

הגה: ויש אומרים דכל חזקות אלו בעינן ג' שנים, וכל שלא החזיק ג' שנים יכול למחות, וכן בעינן שיבא בטענה, כמו בחזקת קרקע (טור בשם ר"ת והרא"ש) וכמו שנתבאר לעיל בסי' קמ"ו סעיף ט, ויש אומרים דבזיז שאין בו טפח לא מהני חזקה כלל, ויכול בעל החצר למחות בו כל זמן שירצה, ואם לא מיחה בו והניחו מרצונו, בעל החצר יכול להשתמש בו אבל לא בעל הזיז (טור בשם הרמ"ה והר"י ברצלוני והרא"ש).

סעיף ג

היה בזיז טפח החזיק באויר החצר כנגדו, ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו, בעל הזיז מעכב עליו, ואם אין בזיז טפח, לא החזיק באויר החצר, וכל עת שירצה בעל החצר לבנות תחתיו ולבטל תשמישו של זיז, אין בעל הזיז יכול לעכב עליו.

סעיף ד

היה הזיז שהוציא, רחבו טפח ומשוך באויר חצרו של חברו ד' טפחים, (או שבולט טפח במשך ארבעה טפחים באורך הכותל), (טור) ולא מיחה בו, החזיק בארבע על ארבע. ואם רצה להרחיב את הזיז עד שיעשה ארבע על ארבע מרחיב.

הגה: אבל אם החזיק בזיז בולט טפח במשך עשרה טפחים, אינו יכול להשלים כשיעור משהו, אלא יכול לעשות ארבע ולא יותר. הוציא זיז טפח במשך שלשה, אינו יכול להרחיבו אלא ישאר כמו שהוא (טור ס"ז בשם הרי"ף), ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצירו תחת הזיז כלום, אלא אם כן הניח לו תחתיו גובה אויר עשרה טפחים כדי שישתמש בזיז.

הגה: ואם בעל החצר רוצה לקבוע זיז בכותל חברו, בעל הכותל יכול למחות בו, אפילו בזיז פחות מטפח (טור).

סעיף ה

יש מי שכתב שכל זה אינו אלא בחצר חברו שאין לו בו לא פתח ולא חלון, אבל בחצר של שותפים שיש עליו פתחים וחלונות, אם רוצה להוציא זיז לפני חלונות להשתמש עליו, אינו יכול למחות בו שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק, וגם לבנות כנגדו, בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו.

הגה: ויש מי שכתב שאותן זיזין שמוציאין מגג של רעפים מפני קיום הכותל מן המטר, אין בעל החצר יכול למחות, ואין לו חזקה, וכשירצה זה לבנות יסלקם לגמרי (נ"י פרק חזקת).

סעיף ו

הרוצה להוציא צנור על חצר חברו כדי שיקלח שם המים, או שעשה מזחילה (פירוש צנור גדול שהמים עוברים בו) על כותלו כדי שיהיו המים נזחלים ויורדים לחצר חברו, בעל החצר מעכב עליו. ואם לא מיחה בו, החזיק זה בצנור. (ויש אומרים דגם בחזקה זו בעינן חזקה שלשה שנים וטענה, ובלא זה לא מקרי חזקה) (טור וב"י בשם רשב"ם ורשב"א) רצה אחר כך לסתום הצנור, בעל החצר מעכב עליו, שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חברו, כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חברו באים אצלו לרשותו.

הגה: (טור ס"ך וב"י בשם רשב"א ורשב"ם) מיהו אם סתר בעל הגג וראה זה ושתק, אבד זכותו, דהוי מחילה מיד, כדאמרינן לגבי סתימת חלון, (רשב"א סימן אלף רל"ג) (נ"י) וכן אם סילק בעל הגג מרזב שלו בדרך מחילה, מיד הוי מחילה ואינו יכול להחזירה. אבל אם נפל הכותל ועמד כך שנים הרבה, יכול לחזור ולבנות אימתי שירצה עם המרזב, ואם עשה בעל החצר מעשה שנראה שאינו רוצה המרזב, וראה זה ושתק, הוי מחילה (תשובת רשב"א אלף קל"ג).

סעיף ז

רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה ולהחזירו לצד אחר, או שהיה ארוך ורצה לקצרו, אין בעל החצר יכול לעכב עליו, שלא החזיק אלא במימי הגג, והרי הם באים אצלו מכל מקום.

סעיף ח

וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצנור, אין בעל הגג יכול לעכב עליו, שאין הצנור עשוי לתשמיש, בזיז, כדי שיחזיק באויר החצר, שאינו עשוי אלא לקילוח המים.

הגה: והואיל ואין עליו אלא לקבל מימיו, ירצה לקבלם בכלי או בצנור הדין עמו (טור סט"ו בשם הרמ"ה ונ"י בשם הרשב"ם פ' חזקת), אבל לא יוכל לומר לבעל הצנור להטותו לרוח אחרת או לשנות בו כלל. ואפילו אם הוא ארוך אינו יכול לקצרו, והוא שיש קפידא לבעל הצנור, אבל בלאו הכי כופין על מדת סדום, ובלבד שיקלחו מימיו יפה (כל זה בטור).

סעיף ט

ראובן שרצה להחזיר שופכי גגותיו לרשות הרבים, בני רשות הרבים יכולים לעכב עליו.

הגה: והוא הדין אחד מבני מבוי שרצה להחזיר שופכו למבוי, ומזיק לאחר בכותל שיש לו אצל מבוי זה, אף ע"פ שאין לבעל הכותל שום זכות במבוי זה שהשופכין יורדין לתוכו (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף י

מי שהוריד מי גגו על חצר חברו ולא מיחה בו, והחזיק בדבר זה, אם המים מנטפים ורצה לקבצם למקום אחר ולעשותם צנור, עושה. וכן אם היו באים דרך צנור ממקום אחר וחילקן על רוחב הכותל והחזירן נוטפים, עושה. ואפילו לבנות על גגו כמין צריף (פירוש: מלון של שומרי שדות שאין לו גג אלא הקורות למעלה נוגעים זו בזו והולכות ומתרחבות למטה) עד שירדו המים במהרה לחצר חברו, בונה, שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר חברו.

סעיף יא

מי שבא להגביה השופכין כדי שיהיו יורדים ממקום גבוה, שזה ודאי מוסיף בהיזק הוא, אין שומעין לו. וכן כל כיוצא בהם, ויש מתירין גם בזה.

הגה: ואם רוצה להשפיל הצנור, בעל החצר מעכב עליו, שהרי יכול לבנות תחתיה, וכשישפילה לא יוכל לבנות תחתיה כל כך (טור בשם הרמ"ה).

סעיף יב

ראובן היה לו בית אצל חצר שמעון, ומי גגו נוטפים לחצר שמעון, ונפל ביתו של ראובן, ושוב בנה שמעון בית בחצרו, וקנה מראובן שיקבל מי גגו בחרבתו בכל מקום שירצה, ואחר כך בנה ראובן חרבתו והחזיר מי גגו לחצירו של שמעון כבתחילה, ומי גגו של שמעון שקנה מראובן שיקבלם, (נוטפין) על גג ראובן (וחוזרים לחצר שמעון עם מי גג ראובן), ושמעון טוען שאין לו לקבל מי גגו דראובן, אלא אדרבה הוא צריך לקבל מי גגו, הדין עם שמעון.

הגה: ראובן שמימיו יורדין על גגו של שמעון והחזיק בזה, ובא שמעון להגביה גגו, צריך ליכנס בשלו כדי הנחת מרזב במקום ראשון, שלא יפסיד חברו (מרדכי ריש ב"ב), מי שהחזיק בחצר חברו לשפוך בה מי כביסה אחת, ממחין בידו שלא ישפוך בה חמשה כביסות, וכן אם החזיק למי גשמים, לא ישפוך שם מי כביסה, (נ"י פ"ק דב"ב) אבל השופך שופכין ברשותו דרך ביב העוברת בחצר חברו, אע"פ שלא החזיק אלא לדבר אחד, יכול לשפוך שם מה שירצה הואיל דברשותו הוא שופך (שם ד"ד).

סעיף יג

המעמיד סולם קטן שאין לו ארבע שליבות בצד כותלו בתוך חצר חברו או בתוך שדהו, לא החזיק בנזק זה וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד הסולם ומבטל תשמישו.

הגה: ואם קבעו במסמר אפילו קטן יש לו חזקה (נ"י), ואם היה סולם גדול שיש לו ד' שליבות או יותר, החזיק, ואם בא לבנות ולבטלו, בעל הסולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור, שהרי מחל לו להעמיד סולם גדול, לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול, בעל החצר יכול למחות בידו כדי שלא יחזיק עליו, אבל אם העמיד סולם קטן, אינו יכול למנעו, שהרי אומרים לו: אין לך הפסד בזה כל זמן שתרצה תטלנו.

סעיף יד

כותל שבין ראובן ושמעון, אם היו שותפים בו, זה חופר מצד זה ומכניס קורותיו כל שהן וזה חופר מצד זה ומכניס קורותיו.

הגה: ואע"פ שהאחד הכניס והשני לא הכניס זמן ארוך, יכול להכניס כשירצה הואיל וחצי כותל שלו (ב"י בשם הרשב"א), ואין כל אחד יכול להכביד על הכותל רק כמנהג (ב"י בשם רשב"א).

סעיף טו

היה הכותל של ראובן לבדו, אין שמעון יכול להשתמש בו.

סעיף טז

חפר שמעון בכותל זה והכניס בו קורה אחת, ושתק ראובן ולא מיחה בו, החזיק במקום הקורה, אפילו היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה, מחליף.

הגה: ובחזקת סולם ונעיצת קורות, יש אומרים דבעינן חזקה ג' שנים וטענה (טור בשם ר"ת ואביו הרא"ש והוא הדין בפ"א מה"א בשם התוס' והר"ר יונה והרשב"א), ויש חולקין בכל חזקות אלו (שם בשם רשב"ם ובשם הגאונים והרמב"ם שם וכן כתב הרב המגיד שם בשם הרמב"ן).

סעיף יז

היתה הקורה סוכת עראי, כל שלשים יום לא החזיק בה סתם, שהרי ראובן אומר: לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי, לאחר שלשים יום החזיק שאין זה עראי, ואם סוכת החג היא, כל שבעת ימי החג לא החזיק, לאחר שבעה החזיק. ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט מיד החזיק, והוא שיביא ראיה שראובן סייע עמו, או ראה ולא מיחה.

סעיף יח

מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת, אינו יכול להחזיק בקורה שניה, שהרי לא מחל לו אלא על אחת, במה דברים אמורים, כשהודה שאין כותל זה שלו אלא של חברו והוא מחל לו על הכנסת הקורה זו, אבל אם טען: כותל זה אני שותף בה, הואיל ונשתמש בקורה אחת, נאמן, ומשתמש בכולה אחר שישבע שבועת היסת, שהיא שתוף בכל הכותל.

הגה: (ריב"ש סי' ר"י מ"מ שם) ויש אומרים דדוקא כשאומר שמתחילה היה הכותל שותף בין שניהם. אבל אם מודה שמתחילה היה של חברו, אין נעיצת קורות ראיה על הכותל עצמה, אלא אם כן עשה תקרה עליה, ויש אומרים שאין לחלק והוי חזקה לחלק באבני הכותל אם תפול, אבל לא על מקום הכותל (כל זה בטור).

סעיף יט

היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל, ובצד שמעון מקומות חפורים להכניס בהם ראשי הקורות, לא החזיק בהן שמעון להכניס בהם קורות, ואינו יכול לטעון שהוא שותף בו, שהרי אין לו בו תשמיש, ויכול ראובן לטעון, אני חפרתי מקומות אלו מצדך כדי שיהיו מוכנים עד שתקנה ממני, או שתבקש ממני ואמחול לך, ותכנס הקורות בלא חפירה בכותל כדי שלא יתמטמט כותלי בעת החפירה.

סעיף כ

ראובן החזיק בנעיצת קורות בכותל הידוע לחברו, ונפל אותו כותל וחזר בעל הכותל ובנאו, אין לו לנעוץ על אותו כותל חדש, וכיון שכן, אם היה רעוע ובא ראובן לשפצו ולתקנו, חברו יכול לעכב ע"י.

הגה: ראובן שבנה יסוד חומתו בחצר שמעון חברו טפחיים יותר מן החומה ובא בטענה ובחזקה, החזיק למעלה כל כנגד היסוד עד רום רקיע, ואף על גב שהחומה אינה רחבה למעלה, איכא למימר שכונס לתוך שלו הוי, ועכשיו הוא חפץ להחזיר החומה למקומה. וצריך לישבע שלא השיג גבול רעהו, (מרדכי ס"פ חזקת) ונראה לי דזה דוקא במקום שאין מנהג, אבל במקום שיש מנהג להרחיב היסודות כמו במדינות אלו, אין לו רק היסוד שהחזיק בו.