לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רלה: קטן וחרש ושוטה ושכור מתי מוכר מטלטלין והקונה בשבת וביום טוב

סימן רלה: קטן וחרש ושוטה ושכור מתי מוכר מטלטלין והקונה בשבת וביום טוב

 סעיף א

קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום, ומשש שנים עד שיגדיל, אם יודע בטיב משא ומתן (דהיינו: שבדקוהו ומצאוהו שיודע ולאחר עשרה כל שאינו שוטה) (טור), מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת, בין בדבר מרובה בין בדבר מועט, בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע, ודבר זה מתקנת חכמים, והכל במטלטלים. (ויש אומרים הואיל ואינו רק מכח תקנת חכמים, אם כן במקום שעשו שלא כהוגן, כגון שמכרו בנכסים מועטים שזכו בהן הבנות מכירתן לאו כלום הוא (תשובת הר"ן סימן מט), אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל, (דהיינו שהקטן בן י"ג והקטנה בת י"ב והביאו שערות) (הרמב"ם), ואפילו הוא קרקע שניתן לו במתנה או שקנה לו האפוטרופס. ואם נתנו, אפילו במתנת שכיב מרע, אינו כלום אפילו הוא קרקע שניתן לו, ואע"פ שהוא יודע בטיב משא ומתן. (מיהו כל זה שחפץ הקטן במה שעשה, ואין קרוביו או הבית דין בטלו מעשיו, והלוקח אכל פירות קרקע שלקח, אין צריך לשלם מה שלקח) (תשובת רמב"ן סי' ב), ואם ירש מאביו שטר חוב, דינו כמטלטלים ויכול למוכרו או ליתנו לאחר.

 

סעיף ב

במה דברים אמורים, בקטן שאין לו אפוטרופוס. אבל אם היה לו אפוטרופוס, אין מעשיו כלום אפילו במטלטלים, אלא מדעת האפוטרופוס, שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו, במטלטלים קיים.

הגה: והוא הדין אם סמוכים אצל בעל הבית, שדינו כאפוטרופוס, כמו שיתבאר לקמן סימן ר"צ, אבל משהגדיל אע"פ שיש לו אפוטרופוס שמינהו לו אביו, מקחו מקח וממכרו ממכר (ריב"ש סימן קמ"א וסימן קס"ח), אע"פ שאפוטרופוס צריך לקיים דברי המת ואסור ליתנם ליורש ולא ללוקח עד הזמן שציוה, מכל מקום מקחו מקח, ואם תפסן הלוקח מיד אין מוציאין מידו (ר"ן סוף פרק מציאת האשה).

 

סעיף ג

קטן היודע בטיב משא ומתן, שאין לו אפוטרופוס, שנשא ונתן במטלטלים וטעה, דינו כדין הגדול, פחות משתות מחילה, שתות מחזיר אונאה, יתר על שתות בטל מקח.

 

סעיף ד

אין מקח הקטן וממכרו במטלטלים קיים אלא כשמשך או המשיך, אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו, אינו מקבל מי שפרע, ואחרים שחזרו בו מקבלים מי שפרע.

 

סעיף ה

וכן אם קנו מיד הקטן. או השכיר מקום המטלטלים וחזר בו, לא קנה לוקח שאין מוציאין מיד הקטן בדין ואין קונין מיד הקטן כלום, שהקנין בשטר ואין העדים חותמין אלא על שטר של גדול.

 

סעיף ו

וכן קטן שקנה מטלטלים, וקנו מידו ושכר מהם המקום, לא קנה עד שימשוך, לפי שאין חצר הקטן קונה לו, מפני שנתרבה מדין שליחות, ואין שליחות לקטן ולא יהיה הקנין או שכירות המקום גדולים מחצירו. אבל הקטנה, שנתרבתה חצרה מידה, תקנה המטלטלים מאחרים אם קנו מידה, או בשכירות מקום.

 

סעיף ז

קטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע, תעמוד בידו לפי שזכין לאדם שלא בפניו.

 

סעיף ח

קטן שהגדיל והביא שתי שערות, הזכר אחר י"ג שנה והבת אחר י"ב, אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין. אבל קרקע אין מעשיו קיימים, עד שיהיה יודע בטיב משא ומתן אחר שהגדיל.

הגה: וכל זה במוכר עצמו, אבל בית דין מוכרין קרקעותיו לפרוע חובת אביהן וכיוצא בזה (הגהות מרדכי בבבא מציעא, ועיין עוד לקמן סעיף כ"ו סימן זה).

 

סעיף ט

במה דברים אמורים, בקרקע שלו שקנאו או ניתן לו במתנת בריא, אבל קרקע שירש מאבותיו או משאר מורישיו, או שניתן לו במתנת שכיב מרע, אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן עשרים שנה שלימות ויביא שתי שערות, אבל קודם עשרים שנה שלימות, אף על פי שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן לא, שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם, וכשהוא בן עשרים שנה שלימות והביא שתי שערות, מוכר בין במטלטלים בין בקרקעות, בין שלו בין של אביו, ואפילו אינו יודע בטיב משא ומתן, (ודלא כיש חולקין בזה).

 

סעיף י

מתנתו כשהוא פחות מבן עשרים ויותר על י"ג והביא ב' שערות, בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע, קיימת, שאילו לא הגיע לו הנאה גדולה לא נתן, והוא דבר שאינו מצוי תמיד, ואמרו חכמים תתקיים מתנתו כדי שיהיו דבריו נשמעים.

 

סעיף יא

במה דברים אמורים, שיכול למכור קרקע אביו כשהוא בן עשרים, כשהביא שתי שערות או שנולדו לו סימני סריס, אבל אם לא הביא שתי שערות ולא נולדו לו סימני סריס, קטן הוא, ואין ממכרו ממכר, אפילו בנכסיו, עד שיגדיל ויגיע לרוב שנותיו שהם שלשים ושש שנים.

 

סעיף יב

מכר קודם שנתברר שהוא גדול, כגון קודם עשרים ולא הביא שתי שערות ולא נולדו לו סימני סריס, ולאחר זמן הביא ב' שערות שעתה נתברר שעכשיו הגדיל, אין מכירתו שמכר עד עתה כלום, אבל בסימני סריס מבן עשרים נעשה גדול למפרע מבן שלש עשרה שנה ויום אחד, לפי שעתה נתברר שהוא סריס ממעי אמו ומה שלא הביא שתי שערות היה בסיבת זה, ואיגלאי מלתא שמבן שלש עשרה ויום אחד גדול היה, וממכרו קיים.

 

סעיף יג

מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו, ומת, ובאו קרוביו וערערו לומר שקטן היה בשעת המכר ובקשו לבדקו, אין שומעין להם.

הגה: דחזקה אין עדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעים שהמוכר נעשה גדול (טור), ועוד דסימנים עשויין להשתנות, ועוד דאין מנוולין את המת (שם ברמב"ם).

 

סעיף יד

פחות מבן עשרים שמכר קרקע אביו, חוזר ומוציא מיד הלקוחות, בין קודם עשרים בין אחר עשרים מיד, ומוציא ממנו כל הפירות שאכל. ואם הוציא הוצאות או שנטע וזרע, שמין לו ומחזיר לו את השאר, אבל אם כשנעשה בן עשרים לא מיחה, שוב אינו יכול למחות, אפילו היה קטן כשמכר.

 

סעיף טו

קטן שלוה מאחרים, יש מי שאומר שחייב לשלם כשיגדיל, ויש מי שפוטר. ויש מי שמחלק שאם ידוע שלוה לצורך מזונותיו נפרעין ממנו, אבל אם אינו ידוע שלוה לצורך מזונותיו אין נפרעין ממנו.

הגה: ויש אומרים דאף על גב דלא יוכל למכור קרקעותיו, מכל מקום יוכל לשעבדן. ואף במכירה שלא עשה כלום, צריך להחזיר המעות שלקח, ואם אין לו הלוקח גובה ממנו מבני חורין (ב"י בשם הרשב"א).

 

סעיף טז

קטן שערב לאחרים, פטור מלשלם אף לכשיגדיל.

 

סעיף יז

חרש שאינו שומע ואינו מדבר, או מדבר ואינו שומע כלום, מוכר ולוקח המטלטלים ברמיזה, אבל לא בקרקע. ואף במטלטלים לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו בדיקות רבות ומתיישבין בדבר.

 

סעיף יח

אלם ששומע ואינו מדבר, או מי שנשתתק, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימות, בין במטלטלין בין בקרקע, והוא שיבדוק כדרך שבודקין לגיטין, או יכתוב בכתב ידו.

 

סעיף יט

מי שאינו שומע אלא אם כן מדברים עמו בקול, אין זה חרש אלא הרי הוא כפקח לכל דבריו.

 

סעיף כ

השוטה, אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואין מתנותיו קיימות, לא במטלטלין ולא בקרקע, ובית דין מעמידין אפוטרופוס לשוטים כדרך שממנים לקטנים. (ואין לו זכייה כלל ע"י עצמו) (מרדכי פרק המקבל).

 

סעיף כא

מי שהוא עת שוטה ועת שפוי כגון אלו הנכפין, כשהוא שפוי כל מעשיו קיימין וזוכה לעצמו ולאחרים ככל בן דעת. וצריכים העדים לחקור הדבר היטב, שמא בסוף שטותו או בתחילת שטותו עשה מה שעשה.

הגה: אמרו שנים: כשהיה שוטה זבין, ושנים אומרים כשהיה שפוי זבין, קרקע בחזקת המוכר, מטלטלין בחזקת המחזיק בהן (ב"י בשם התוס' והרא"ש פ"ב דכתובות).

 

סעיף כב

השכור, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימים, ואם הגיע לשכרותו של לוט, והוא העושה ואינו יודע מה עושה, אין מעשיו כלום והרי הוא כמו השוטה.

 

סעיף כג

המוכר שמכר קרקע או מטלטלים וזכה בהם ללוקח שלא מדעתו, יד הלוקח על העליונה, אם רצה ליקח אין המוכר יכול לחזור בו, ואם לא רצה, תחזור לבעליה.

 

סעיף כד

וכן העבד שקנה או מכר או נתן מתנה, או נתנו לו, יד האדון על העליונה, אם רצה לקיים מעשיו הרי אלו קיימים, ואם לא רצו בטלו כל מעשיו. ובדברים בלבד הוא שמקיים האדון או מבטל, ואינו צריך לקנות ממנו כלום.

 

סעיף כה

דין מכירת הבעל בנכסי אשתו ומכירת האשה, בטור אבן העזר סימן פ"ה וצ'.

 

סעיף כו

בית דין שמכרו או לקחו בנכסי יתומים בין בקרקע בין מטלטלים, וכן האפוטרופס בין שמינו אותם בית דין בין שמינו אותם אבי יתומים, מקחן מקח וממכרן ממכר, אבל מתנתם אינו כלום, שאין אדם נותן דבר שאינו שלו.

 

סעיף כז

לצורך איזה דברים רשאים למכור בנכסי יתומים יתבאר בסימן ר"צ ס"א.

 

סעיף כח

המוכר או קונה קנין בשבת ויום הכיפורים ויום טוב, אע"פ שמכין אותו על שעבר על דברי חכמים מעשיו קיימים וכותבין אחר אותו יום.