לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קפב: כיצד נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר ואם עבר על דעת משלחו

סימן קפב: כיצד נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר ואם עבר על דעת משלחו

 הגה: בכל דבר שלוחו של אדם כמותו, חוץ מלדבר עבירה דקיימא לן אין שליח לדבר עבירה (טור), ודוקא שהשליח בר חיובא, אבל אם אינו בר חיובא הוי שליח אפילו לדבר עבירה (הגהות מיימוני פרק ה דשלוחין).

 

סעיף א

האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין, או קנה לי, הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין, ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים, אלא באמירה בעלמא בינו לבין חברו, ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם.

הגה: ולכן האומר לחברו קח סחורה זו ואשתתף עמך, והלך וקנאה, לא יכול לחזור בו, דהוי כשלוחו (תשובת הרשב"א סימן אלף ו').

 

סעיף ב

עבר השליח על דעת משלחו, לא עשה כלום, ודוקא שהודיע שהוא שליח של פלוני, לפיכך אע"פ שמשך או המשיך, אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח, ומחזיר, אבל אם לא הודיעו שהוא שלוחו של פלוני, נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו.

 

סעיף ג

טעה וקנה ביוקר, אפילו בכל שהוא, המקח בטל, בין בקרקע בין במטלטלין, שיאמר לו: לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. לפיכך אם התנה עמו שעשהו שליח בין לתיקון בין לעוות, אפילו מכר לו שוה מנה בדינר, או לקח לו שוה דינר במנה, אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן כפי התנאי.

הגה: מי שצוה לאחד שיתעסק לו באיזו דבר והוא הוציא עליו הוצאות, אם הוציא עליו יותר מן הרגילות להוציא על עסק כזה, אין צריך להחזיר, דלא אסיק אדעתיה שיוציא כל כך. אבל אם לא הוציא יותר מן הרגילות, חייב לשלם לו (מהרי"ק שורש י'), ואם יש טענה ביניהם, עיין לעיל (סי' צ"א סעיף ג וסימן צ"ג סעיף ד).

 

סעיף ד

יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם, יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לתקן בין לעוות, והמוציא מחברו עליו הראיה.

 

סעיף ה

אם הטעה השליח את הלוקח, דינו כשאר כל אדם שהמכר קיים עד שתות, וזכה המשלח ביתרון.

 

סעיף ו

נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע, וקנה לו שלא באחריות, הרי זה עוות, והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה, וחוזר ומוכר למשלח באחריות, הואיל וקנה אותה במעותיו, והאחריות על השליח.

הגה: ודוקא שהמשלח מספיק עצמו באחריות השליח ורוצה בקיום המקח. אבל אם אינו מספיק עצמו בזה, ורוצה לבטלו, הרשות בידו (ר"ן ריש פרק ב' דקידושין). יש אומרים דוקא שאין לו לשליח להחזיר מעותיו למשלח, אבל אם רוצה להחזיר לו מעותיו הרשות בידו (טור בשם הרא"ש).

 

סעיף ז

הנותן מעות לשלוחו לקנות לו פירות ויפסוק עם המוכר ליתנם לו ביום פלוני, וטעה השליח ולא התנה, שיתנם לו כשעת הזול והוזלו, הרי זה עיוות והמשלח יכול לחזור בו, ואין צריך לקבל מי שפרע, לא השליח ולא המשלח. (ואפילו לא הודיעו שהוא שליח רק קנה סתם) (ב"י בשם תלמידי רשב"א והר"ן).

 

סעיף ח

האומר לשלוחו: מכור משדי בית סאה, והלך ומכר בית סאתים, הרי זה מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד, ומיהו הלוקח יכול לחזור ולומר: איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד.

 

סעיף ט

אמר לו: מכור בית סאתים, ומכר לו בית סאה, הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח.

 

סעיף י

אמר לו מכור שדה לאדם אחד, והלך השליח ומכרה לשנים, ממכרו בטל, שהרי עבר על דבריו. (ויש אומרים דדוקא שמכר להן בשני שטרות) (טור).

 

סעיף יא

אמר לו מכור שדה, ולא פירש, אפילו מכר למאה ממכרו קיים, במה דברים אמורים, כשמכרה בשטר אחד, או כשמכרם בב' שטרות והחתימם השליח. אבל אם מכר לשנים בשני שטרות, ולא החתימם השליח מכרו בטל.

 

סעיף יב

עשה שליח לקנות לו שדה, ואמר המוכר לשליח: על תנאי שיחזירוהו לי כשיהיו לי מעות, והשיב השליח: אתה והמשלח חברים בטוב תתפשרו, אינו מכור אלא על זה התנאי, וצריך להחזיר לו כשירצה המוכר. ודין הפירות שאכל נתבאר בטור יורה דעה (סימן קע"ד).