לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שטז: המשכיר בית לחברו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים

סימן שטז: המשכיר בית לחברו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים

 סעיף א

המשכיר בית לחברו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר, משכיר עד סוף זמנו, והוא שלא יהיו מנין בני בית האחר יותר מבני ביתו. ואם אמר לו המשכיר: למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים, אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחהו ואני פוטר אותך משכירותו, שומעין לו.

הגה: ועיין לעיל סימן שי"ב סעיף ז. ואם השוכר רוצה לצאת מן הבית ולהניחו כך בלא דיורין, ורוצה לשלם למשכיר, יכול המשכיר להשכירו לאחרים, דביתא מיתבא יתיב ושאייה יוכת שער (מרדכי פרק חזקת). מי שנתן ביתו לאחר או השכירו, ושייר כח לעצמו שכשירצה יכול לדור עם המקבל מתנה או השוכר בבית, יכול למכור כחו לאחר, ובלבד שלא יהו בני ביתו מרובים (רשב"א אלף קמ"ה), ויש מחלקים בין אם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית, אז יוכל למכרו לאחר, אבל אם שייר לעצמו חלק שאינו מסויים כגון, דיוכל לסלקו, אינו יכול למכרו או להשכיר זכותו לאחר (ריב"ש סימן רנ"ז). מי שנותן לאחר דירה בביתו ואין המקבל צריך לאותו דירה, נראה לי דיוכל להשכירו או למכרו לאחר שבני ביתו אין מרובים ממנו, דלא גרע כח המקבל מתנה מכח המשייר לעצמו, דנותן בעין יפה נותן, ועיין לעיל (סימן קנ"ד סעיף כ"ח).

 

סעיף ב

שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד, אין אחד מהשותפין יכול להושיב אחר במקומו, אפילו יש לו דיורין פחותים ממנו, כי יכול לומר אותך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל, ואינו יכול לכופו לחלוק, שהבית אינו שלהם, אלא שכור להם לזמן. (ועיין לעיל סימן קע"א סעיף ט דיש חולקין).

 

סעיף ג

ראובן משכן ביתו לזמן, והתנה שאחר הזמן יהיה רשות בידו לדור בו הוא וסייעתו, או למשכן או להשכיר למי שירצה, יש מי שאומר שאפילו בלא תנאי רשאי להשכיר או למשכן (למי שבני ביתו אינן מרובין), ומפני התנאי רשאי להשכיר ולמשכן אפילו למי שיש סיעה גדולה מסיעתו.