לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שיז: אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת

סימן שיז: אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת

 סעיף א

השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו, והמשכיר אומר: עדיין לא נטלתי, בין שהיתה בשטר או בעדים בין שהיתה בלא עדים, אם תבעו בתוך (זמן השכירות כגון ששכרו) לשלשים יום (ותבעו בתוך ל) (טור), על השוכר להביא ראיה, או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו שלא כדין, או יטעון עליו בדמים שנתן תחילה טענה בפני עצמה וישביענו היסת. ואם תבעו המשכיר לאחר שלשים יום אפילו ביום שלשים, על המשכיר להביא ראיה, או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכר, ויפטר. וכן אם שכר ממנו שיתן לו השכר שנה בשנה ותבעו בתוך השנה, על השוכר להביא ראיה, תבעו לאחר השנה ואפילו ביום אחרון של השנה, על המשכיר להביא ראיה (ועיין לעיל סימן ע"ח סעיף ג).

 

סעיף ב

המשכיר בית לחברו בשטר, לעשרה שנים ואין בו זמן, השוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה, והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו שני השכירות ושכנת עשרה שנים, על השוכר להביא ראיה, ואם לא הביא ראיה, ישבע המשכיר היסת ויוציאנו. (והוא הדין בשאר טענות שביניהן (מרדכי ס"פ השואל), ומיהו יש אומרים דאם הוא לאחר זמן השכירות, שיכול לומר: פרעתי או לא שכרתי מעולם, ונפל טענה בין המשכיר והשוכר, אף על פי שקרקע בחזקת בעליה עומדת, השוכר נאמן במיגו (נ"י פרק השואל והמקבל).

 

סעיף ג

שטר השכירות או שטר המשכנתא שכתוב בו שנים סתם, בעל הפירות אומר: שלשה ובעל הקרקע אומר: שנים, וקדם זה השוכר או המלוה ואכל הפירות, הרי הפירות בחזקת אוכליהם, עד שיביא בעל הקרקע ראיה. ויש מי שאומר שאם יראה בית דין שלא יוכל השוכר או הממשכן לברר עוד דבריו, מוציאין מידו.

 

סעיף ד

אכלה השוכר או הממשכן שלשה שנים, וכבש השטר ואמר לחמש שנים יש לי פירות ובעל הקרקע אמר: לשלשה, אמר לו: הבא שטרך ואמר: אבד, השוכר נאמן שאילו רצה אמר לקוחה היא בידי שהרי אכלה ג' שנים, ודוקא שאין עדים שהיא מושכרת או ממושכנת בידו, וגם בעל הקרקע לא מיחה, הא לאו הכי אינו נאמן.