לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קנז: שנים שהן שותפים בחצר ובאים לידי חלוקה, כיצד יבנו הכותל

סימן קנז: שנים שהן שותפים בחצר ובאים לידי חלוקה, כיצד יבנו הכותל

 סעיף א

חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, או שחלקוה ברצונם, אע"פ שאין בה דין חלוקה, יש לכל אחד מהם לכוף את חברו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חברו בשעה שמשתמש בחלקו, ואפילו עמדו כך שנים רבות בלא מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה.

הגה: ואפילו יש מנהג בעיר שלא לעשותו אין הולכין אחריו וכופין לעשותו (טור בשם הרא"ש ונ"י ריש ב"ב), ואפי' אמר האחד חזקתי כך בלא כותל ואתה מחלת לי, לא מהני, אלא אם כן יש עדים שמחלו זה לזה על היזק ראייה שוב אינן יכולין למחות (טור ס"ד בשם הרא"ש).

 

סעיף ב

מקום שאין בו דין חלוקה שרצו שותפין לחלקו, אף על גב שקנו מידם כל אחד מהם יכול לחזור בו, שזה קנין דברים הוא. אבל אם בירר כל אחד חלקו ורצה זה ברוח פלונית וזה רצה ברוח פלונית וקנו מידם על זה, אינם יכולים לחזור בהם,. וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו, וזה בעצמו והחזיק בחלקו, אע"פ שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בחברו. יש אומרים שאפילו החזיק שלא בפני חברו ולא אמר לו: לך חזק וקני, קנה; ואפילו לא החזיק אלא אחד, זכה הלה בחלק האחר.

הגה: ועיין לקמן (בס' קע"א) מדיני מקומות בית הכנסת.

 

סעיף ג

כותל זה יבנוהו על מקום שניהם ובהוצאות שניהם, ואין אחד מהם יכול לומר: לא נתרציתי לחלוק אע"פ שלא היה בו דין חלוקה אלא בתנאי שתבננה אותה משלך. אפילו אם יש לאחד פי שנים בחצר, יעשו הכותל לחצאים.

הגה: היה אחד מהן עשיר ואחד מהן עני, אם אחד רוצה לכנוס בשלו ולבנות אין צריך יותר, ואם אינו רוצה, דינו כמו בבית ועלייה וע"ל סימן קס"ד, ואם שניהם עניים משתמשים כך, ומכל מקום כל אחד ירחיק עצמו בכל מה דאפשר שלא יזיק חברו בראייה (טור ס"ז בשם הר"י ברצלוני).

 

סעיף ד

רוחב כותל זה כמנהג המדינה שנוהגים השותפים לבנות כשחולקין ביניהם, ואפילו נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין (טור סט"ו בשם רי"ב), ובלבד שלא יהיה בה אויר שיסתכל ויראה את חברו.

הגה: ואם נהגו בפחות מקנים והוצין, יש אומרים דלא הולכין אחר המנהג ההוא (טור בשם ר"ח ומרדכי ואשרי ריש ב"ב והגהות פ"ב דשכנים), ואם אין מנהג ידוע בעיר, יתקן כפי ראות עיני הדיין ע"פ מומחין (נ"י בשם י"מ). ואם קנו מידו לבנות מחיצה, לא יוכל לחזור בו, דלבנות לא מיקרי קנין דברים (טור בשם הרא"ש). ויש חולקין בזה (שם בשם הרמ"ה), ואם נהגו במחיצה קלה, והאחד אומר לעשותה כולה משלו באבנים ולכנוס לתוך שלו או להפך, יש אומרים דחברו יכול לעכב על ידו ויעשו כמנהג (נ"י בשם הרא"ה וטור בשם י"א), ויש חולקין (טור ס"ב בשם הרא"ש ונ"י בשם י"ח).

 

סעיף ה

אם אחר זמן נפל הכותל זה, המקום והאבנים של שניהם, ואפילו נפל לרשות אחד מהם או שפינה אחד מהם את כל האבנים לרשותו וטען שמכר לו חברו חלקו או נתנו לו במתנה, אינו נאמן אלא הרי הם ברשות שניהם עד שיביא ראיה. ויש מי שאומר דדוקא כשהאבנים ניכרים שהם מזה הכותל.

 

סעיף ו

כותל שבין ב' שותפין שנפל ובא לחלוק האבנים, והיו בצד הכותל של אחד מהם אבנים יקרות יותר ממה שבצד חברו, ורוצה זה שהם בצדו לזכות בהם, אין שומעין לו.

 

סעיף ז

אם אין בו דין חלוקה, ולא נתרצה האחד לחלוק אלא על מנת שיעשה חברו כל הכותל, אין לו תקנה אלא בשטר, או שיבנה האחד עליו תקרה ומעזיבה, או שיש בו חלונות מצדו וניכר שנעשו משעת הבנין. ויש מי שאומר דמהני ביה חזית, (פירוש: טיח בסיד על הכותל לצד חברו אמה על אמה שזה סי' שהוא בנאו, ולא חיישינן שמא יקלפנו חברו דקליפה ידוע).

הגה: ולמעלה מד' אמות שאינו יכול לכופו ולבנות עמו, מהני לכולי עלמא (נ"י), ואם נהגו בעיר מנהג אחר לשמור כותליהן מן הרמאין, יעשו כפי המנהג (הרא"ש והטור נ"י ר"פ השותפין).

 

סעיף ח

כותל חצר שבין שני השותפין, שטען האחד שהוא בנאו לבדו וחברו אומר שסייעו בבנין הרי זה בחזקת שסייעו. ואפילו אם ידוע שהאחד בנאה לבדו ושואל מחברו שיפרע לו חלקו, וטוען שפרעו נאמן בשבועת היסת, ואפילו טוען שפרעו קודם (שגמר) בנין הכותל, ואפילו יש עדים שתבע חברו שיסייענו בבנין ולא רצה, נאמן לומר: נתתי אחר כך, עד שיביא עדים שהיה עמהם במקום פלוני מיום שהחל זה בבנין כותל זה ויודעים אנו שלא פרעו, או שיעידו עדים שהעמידו בבית דין שיסייענו בבנין וציווהו בית דין שיסייעו, וסירב מלעשות ציווי בית דין.

 

סעיף ט

אם רצה אחד מהשותפין להגביה כותל זה יותר מד' אמות, חברו מעכב עליו לומר: חצי מקום הכותל שלי, ואיני רוצה שתמעט האויר שלי כי אני רוצה להשתמש על חצי המקום שלי, אלא אם כן מנהג המדינה שלא לעכב, (מיהו על חלקו יכול לבנות מה שירצה) (נ"י סוף ב"מ). ויש אומרים שאין חברו מעכב על ידו, אלא רשאי הוא להגביה, ומשלם לחברו כפי מה שכתלו נפחת מפני כבדו.

 

סעיף י

כותל חצר המבדיל בין שני השותפין שנפל, יש לכל אחד מהם לכוף את חברו לבנותו עד גובה ארבע אמות, רצה האחד והגביהו יותר מארבע אמות, אין מחייבין אותו ליתן חלקו במה שהגביה יותר מארבע אמות, אלא (אם) כן בנה כותל אחר גבוה כנגד הכותל שביניהם, שאז מחייבין אותו לתת חלקו בגובה שכנגד כותלו. כיצד, בנה האחד כותל שביניהם והגביהו י' אמות, ובא חברו ובנה כותל אחר כנגדו או בצדו והגביה הכותל האחר שש אמות, מחייבין אותו ליתן חלקו בשתי אמות שהוסיף על ד' אמות, שהרי נראה ממעשיו שהוא רוצה בהם. וכן אם חקק בראש הכותל שביניהם מקום להניח בו הקורות, או שבנה עליו קורה גדולה שהקורות נשענים עליה, מחייבים אותו לתת חלקו בשש אמות כלם שהוסיף חברו על הד' אמות, אע"פ שלא בנה כל הכותל, שהרי גילה דעתו שהוא רוצה בכל הגובה הזה.

הגה: וכן בארכו, אם הניח אבן נכנס ואבן יוצא כדרך שעושין בבנין כשרוצים להוסיף עליו, חייב בכל התוספות שהוסיף חברו (טור מכ"ח), והוא הדין אם היה לו כותל כבר ובנה דבר שניכר שחפץ במה שעשה חברו (הגהות אשרי וב"י בשם ערוך), וכן אם נהנה בבניינו, אע"פ שלא עשה שום היכר שניחא לו, חייב ליתן לו כפי מה שנהנה (מרדכי ריש ב"ב והגה"מ פ"ג דשכנים).

 

סעיף יא

ואם זה שבנה הכותל גבוה בא לתבוע לחברו שיפרע חלקו בהוצאת שאר הגובה שהוסיף על ארבע אמות מפני שסמך לו (בצדו) או כנגדו, ואמר: נתתי, אינו נאמן, אלא חברו נשבע בנקיטת חפץ שלא נתן לו, ונוטל ממנו, אלא אם כן הביא ראיה שנתן לו. (מיהו אם קבע לו בנין קבוע, נאמן שנתן לו חלקו) (טור).

 

סעיף יב

במה דברים אמורים, כשידוע בעדים שזה התובע בנה כל הכותל. אבל אם אינו ידוע הרי הוא בחזקת שניהם, ואם הנתבע מודה לתובע שבנאו אלא שטוען: פרעתיך, נאמן במיגו דאי בעי אמר: בניתי בהדך.

הגה: ויש אומרים שאם נתרצה תחילה בהגבהה, נאמן לומר שנתן לו חלקו (תוס' ונ"י), ומיד שאמר ליתן חצי ההוצאה זכה בחצי הכותל, ואין חברו יכול למחות, ומחייבין אותו ליתן (הרב המגיד פ"ב דשכנים ונ"י).

 

סעיף יג

כותל חצר שבין שני שותפים שנפל והיה רחב מתחלתו, ואחד מהשותפין מעכב שלא יבנוהו רחב כמו שהיה, אלא כשאר בנייני המדינה בכותל חצר שבין שני שותפין, הדין עמו. וכן אם היה גבוה יותר מד' אמות, והאחד מהם אינו רוצה לסייעו בהגבהתו יותר מארבע אמות, הדין עמו.