לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן פד: הפוגם או פוחת שטרו או עד אחד מעיד שהוא פרוע

סימן פד: הפוגם או פוחת שטרו או עד אחד מעיד שהוא פרוע

 סעיף א

הפוגם שטרו, לא יפרע אלא בשבועה, אע"פ שלא טען הלוה: השבע לי. כיצד, הרי ששטרו אלף זוז, וטען הלוה: פרוע כולו ומלוה אומר לא נפרעתי אלא מקצתו, לא יפרע את השאר אלא בשבועה כעין של תורה ואפילו היו עדים בשעת הפרעון, או שכתב לו שובר במה שפרע, ולא אמרינן אם איתא דפרע טפי, בעדים הוה פרע ליה, כדפרעינן מעיקרא, או היה כותב לו שובר, ואפילו דקדק לצרף בחשבונו אפילו פחות משוה פרוטה, לא אמרינן כיון שדקדק כל כך, קושטא קאמר. ואם יש בו נאמנות, אע"פ שלא פירש בין בכולו בין במקצתו, נוטל בלא שבועה.

 

סעיף ב

במה דברים אמורים, כשעבר זמנו, אבל אם הוא תוך זמנו אע"פ שפגם שטרו, יפרע שלא בשבועה, אלא אם כן טען הלוה: ישבע לי.

 

סעיף ג

כתוב בו פרעון ביני שיטי, לא חשיב כפוגם שטרו לחייבו שבועה. (וע"ל סי' מ"ד ס"ו וסוף סי' מ"ה) שטר שכתוב בו פרעון ביני שיטי ת' זהובים על הגרד, וטוען הלוה שפרע יותר, והמלוה גרד מקום הפרעון וחזר וכתב מה שרצה, אם כתב הפרעון הוא כתב יד הלוה הדין עם המלוה.

 

סעיף ד

(כפול לעיל סי' מ"ז ס"ב) הפוחת שטרו, נפרע שלא בשבועה. כיצד, היה שטרו אלף זוז וטוען הלוה פרעתיך כולו, והמלוה אומר לא נתפרעתי כלום אבל אינך חייב לי אלא ת"ק ומה שנכתב אלף אמנה היתה בינינו, אע"פ שאין בו נאמנות, נפרע שלא בשבועה, אלא אם כן יאמר הלוה: השבע לי, טען המלוה: לא נתפרעתי כלום אבל אין החוב אלא ת"ק והעדים טעו וכתבו אלף זוז, הרי מודה שהעדים העידו שקר, ונשבע הלוה היסת, ונפטר.

 

סעיף ה

עד אחד מעיד בשטר שהוא פרוע, לא יפרע אלא בשבועה, במה דברים אמורים, כשעבר זמנו. אבל אם הוא תוך זמנו. נפרע שלא בשבועה, אלא אם כן טען הלוה ישבע לי. עד אחד מעיד על שטר שהוא פרוע ומת המלוה עד שלא נשבע, אין יורשיו גובין אותו, והוא הדין לפוגם שטרו, ומת עד שלא נשבע.