סימן פה: הוציא שטר חוב עליו והלה טוען שמכר לו שדהו

 סעיף א

ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון ושמעון הוציא שטר שראובן מכר לו שדהו אחר שהגיע זמן שטרו ואומר: אילו חייב הייתי לך היה לך ליפרע ממני ולא למכור לי שדך, אם הוא במקום שנוהגין שמי שקונה שדה נותן מעות ואח"כ כותבין לו שטר, טענתו טענה, שלא היה לכתוב שטר המכירה אחר שקבל המעות, ונאמן הלוה לומר: פרעתי ושובר היה לו ואבד, ואפילו שיש בו נאמנות. ואם אומר: מזוייף הוא, יש מי שאומר שאינו נאמן, כיון שהוא מקויים ויש אומרים שהוא נאמן, ואם עדיין לא הגיע זמן שטרו, אין טענתו טענה. ואם הוא במקום שכותבין שטר ואחר כך נותנים מעות, אע"פ שהגיע זמנו אין טענתו טענה, שזה יאמר לא מכרתי לך השדה אלא כדי שיהיה לי ממה לגבות חובי.

סעיף ב

אם הלוה מכר קרקע למלוה אחר שהגיע זמן פריעת שטרו, אפילו במקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים שטר, יכול לומר לו: אילו חייב הייתי לך היה לך לטרוף השדה כשמכרתיו לך.

הגה: אבל אם מכר לו מטלטלין, לא יכול לומר: אילו הייתי חייב למה לא תבעת ממני בחובך, דזה יוכל לומר אלו תבעתי יראתי שלא תמכור לי כלל (תשובת מיימוני ספר משפטים).

סעיף ג

ראובן הוציא שטר על שמעון, ושמעון על ראובן מאוחר לשטרו של ראובן, והגיע זמן הפרעון של ראובן קודם שלוה משמעון, יכול שמעון לומר לראובן אילו חייב הייתי לך לא היה לך ללוות ממני, אלא היה לך ליפרע מחובך.

הגה: ודוקא שהשטר ברור, אבל אם יש טענה על השטר, כגון שיש בו חשש אסמכתא או כדומה, יכול לומר: הייתי מתיירא שא"א לי לגבות בשטרי מכח אסמכתא, על כן הוצרכתי ללות, כי היה לי פנאי לדון ולנגוש אותך (תשובת הרא"ש כלל ע"ב סי' ב'). ויש מי שאומר דלא שנא באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא, לא שנא באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי, ויש אומרים דהני מילי באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא. ואפילו אם יש לראובן זבורית ולשמעון עידית, אינו יכול לומר: לויתי ממך כדי שאגבה ממך העידית ואגבה אותך הזבורית, ואם הוא באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי, אינו יכול לומר לו: היה לך ליפרע מחובך, אלא כל אחד גובה חובו, ומיהו אם יש לשניהם עידית או בינונית או זבורית, או שיש לאחד עידית או בינונית ולשני זבורית, עומד כל אחד בשלו, וכן אם יש לזה בינונית וזבורית ולזה זבורית, עומד כל אחד בשלו, אבל אם יש לזה עידית ובינונית ולזה זבורית, זה גובה וזה גובה, ואם זמן השטר שמוציא שמעון על ראובן היה קודם שהגיע זמנו של שטר של ראובן, אז בכל ענין יעמוד כל אחד בשלו, שאין יכול לומר: היה לך ליפרע מחובך, שהרי עדיין לא הגיע זמנו אפילו היה ביום אחרון, כגון שראובן הלוה לשמעון בשטר לחמשה שנים, וביום שנשלמו הה' שנים בא ראובן ולוה משמעון לעשר שנים, אין שמעון יכול לומר לראובן אילו חייב הייתי לך למה שעבדת עצמך בשביל יום אחד, וגובה זה שלו לסוף חמש שנים וזה שלו לסוף עשרה שנים.

הגה: ראובן שתובע משמעון לשלם לו והשיב לו שמעון הלא אתה פרעת לי זה השבוע ולמה לא עכבת בחובך, וראובן אומר האמנתיך, נאמן במיגו דיכול לומר לא פרעתיך, או עדיין לא הגיע זמני אז שתפרעני (מרדכי פרק דייני גזירות). אשה שהקדישה נכסיה וצוותה שידורו בנותיה בבתים ויתנו שכירות, ואח"כ הביאה בת אחת שטר ממנה מוקדם לשטר מתנה של הקדש ושאר היורשים אומרים: אילו היה שטרך אמת למה נתת שכירות, אם הבת נותנת אמתלא על השכירות הדין עמה, ואם לאו, הדין עם היורשין (תשו' הרא"ש כלל ע סי' ב').

סעיף ד

אם מת אחד מהם והניח יתומים קטנים, כל אחד עומד בשלו אפילו לא הניח להם אביהם כלום, שאם יגבו מזה אפילו מעות חוזר וגובה אותה מהם, (וזה) אחר תקנת הגאונים שגובים מטלטלי דיתמי.

סעיף ה

אפילו היתומים קטנים אין אומרים שהם יגבו מיד ולא יגבה מהם עד שיגדלו, כיון שתפס בחיי אביהם.

סעיף ו

שנים שיש לכל אחד מהם שטר חוב על חברו במנה, והיה בענין שהדין הוא שיעמוד כל אחד בשלו ומכר אחד מהם חובו לאחר, הלוקח גובה מהלוה, וחוזר הלוה וגובה מהמוכר מבני חרי, ואם אין למוכר נכסים, אם גבה הלוקח קרקע מזה, חוזר וגובה ממנו, שהרי הוא משועבד לו לחובו, ואם גבה ממנו מטלטלים, אם שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי שקנה ושיקנה חוזר וגובה אותם ממנו; ואם לאו, אינו טורף ממנו כלום.

סעיף ז

ראובן נתחייב לשמעון מאתיים ושמעון לראובן מנה ושמעון עמד כבר בדין עם ראובן על המנה, ונתחייב בבית דין, ואמר שמעון אתה חייב לי מאתיים תחסר מהם המנה כנגד מנה זה, השיב ראובן אני לא עמדתי עמך בדין על המאתיים, וכמדומה לי שיש לי ראיות שאני פטור מהם, אם שטרו של שמעון מקויים הדין עמו.