לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן פו: ראובן נושה בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן

סימן פו: ראובן נושה בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן

 סעיף א

ראובן שנושה מנה בשמעון ושמעון בלוי, מוציאין מלוי ונותנים לראובן, לא שנא אם נתחייב לו כבר לשמעון בשעה שלוה מראובן, לא שנא נתחייב לו אחר כך. ואין חלוק בזה בין מלוה בשטר למלוה על פה, כיון ששני הלווים מודים כל אחד למלוה שלו, מוציאין מלוי ונותנים לראובן בכל ענין שיתחייב לוי לשמעון, בין דרך הלואה שהלוה לו בין דרך מקח וממכר בין דרך שכירות.

הגה: ראובן שיש לו משכון מן הגוי והגוי חייב לשמעון, יש אומרים דיוכל שמעון לפדות המשכון מראובן ונותן לו קרן ורבית שעלה עליו, וגובה חובו מן המותר (תשובת מוהרי"ל סימן קפח), וכן נראה לי מאחר שאין לעכו"ם לפרוע בענין אחר, שמעון יש לו כל זכות הגוי ואף על פי שיש מי שחולק בזה (ב"י סימן עד) נראה לדון כמו שכתבתי.

 

סעיף ב

במה דברים אמורים, בשאין לשמעון נכסים ליפרע ממנו, שסידרו לו בית דין והשביעוהו ולא מצאו לו אלא חוב זה. (אע"פ שיש לו נכסים במדינה אחרת) (ריב"ש סימן שנג), אבל אם יש לו במדינה זו נכסים, אין בית דין נזקקים להוציא מזה ולתת לזה.

 

סעיף ג

אף בזמן שאין לשמעון נכסים אין ראובן יכול לכופו שיתבע מלוי ויפרענו, שאין מוטל עליו זה הטורח, אלא על ראובן לטרוח ולהוציא מלוי.

 

סעיף ד

יש מי שאומר שאם מה שיש ביד לוי הם מעות בפקדון, יכולים בית דין להתפישם ולנגוש שיפרע לראובן, דכל שיש לו מעות אינו יכול לומר לו טול קרקע.

 

סעיף ה

אין שמעון יכול למחול ללוי ולא להרויח לו זמן (שהרי) פקע השעבוד שיש לשמעון על לוי ונשתעבד לראובן, וכן אם אמר שטר אמנה או פרוע הוא, אינו נאמן להפסיד לראובן, ואם אחר שנתחייב לוי לראובן בבית דין הלך ופרע לשמעון, חייב לפרוע לראובן פעם אחרת. המסרב שלא לירד לדין, או ירד לדין ונתחייב ואינו רוצה לעשות צווי בית דין, ועכבו בית דין ממונו שביד אחר והלה עבר על מצותן והחזירו למסרב, אם לא ימצא ממה לגבות, חייב הנפקד ליתן למלוה הממון שהחזיר למסרב.

 

סעיף ו

אף על פי שראובן מיחה בלוי שלא יפרע לשמעון, לא מקרי ראובן בהכי מוחזק, דלא משעבד לוי לראובן מדרבי נתן, עד שיתברר בבית דין ששמעון חייב לו.

 

סעיף ז

מת שמעון ונשארו יורשיו וטוען לוי: פרוע הוא, נשבעים היורשים שבועת היורשים וגובים מלוי, ואם היה חוב ראובן בשטר חוזר וגובה מהם בשבועה, ואם לא רצו לישבע, חוזר זה עליהם (לשון בעה"ת שער נ"א סוף ח"ב) אם יש להם נכסים אחרים, ואם אין להם נכסים אחרים, וטוענים שאין יכולים לישבע שבועה זו, הרי אלו נשבעים היסת שאין בידם במה לפרוע חוב מורישם.

 

סעיף ח

ראובן הלוה לשמעון על פה, ושמעון הלוה ללוי בשטר, ומכר לוי כל נכסיו ובא ראובן לטרוף מלקוחו של לוי בכח השטר שיש לשמעון על לוי, אם שמעון מודה לראובן שאינו פרוע, אינם יכולים לדחותו ולומר: פרוע אתה משמעון ואינו נאמן עלינו הודאתו, אלא הרי הוא טורף מהם מאחר ששמעון מודה לו.

 

סעיף ט

ראובן יש שטר חוב על שמעון ושמעון על לוי אחיו, ובא ראובן לגבות מלוי וטוען לוי אחי גמלני חסד והלוני להחזיק ידי, והתנה עמי שלא יכפני לפרוע אלא לכשארצה, אע"פ שבית דין מכירים קצת שטענתו אמת, אם אין תנאי זה מפורש בשטר, גובה ראובן ממנו.

הגה: מי שיש לו בידו פקדון של גוי או של משומד, והם חייבים לאחרים, ובאים להוציא מיד המחזיק בנכסיהם והמחזיק אומר שמתיירא להוציא הנכסים מידו פן יבא הגוי והמשומד לחזור ולגבות ממנו, הדין עמו (ב"י סי' קה בשם תשובת מיימוני השייכים לנזיקין סי' ז').