לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן פט: שהשכיר נשבע ונוטל

סימן פט: שהשכיר נשבע ונוטל

 סעיף א

כל הנשבעין שבתורה, נשבעין ולא משלמין, ואלו נשבעין ונוטלין: השכיר, והנגזל, והנחבל, והחנוני על פנקסו, וכשנגדו חשוד על השבועה.

 

סעיף ב

השכיר כיצד, השכיר שעושה מלאכה אצל בעל הבית ותבע שכרו ואמר ליה בעל הבית: פרעתיך כל שכרך או קצתו, אפילו היה שכרו פרוטה, ובעל הבית אומר: נתתים, נשבע השכיר בנקיטת חפץ כעין של תורה, ונוטל. אפילו היה השכיר תובע את הקטן, הרי זה נשבע ונוטל.

הגה: היה השכיר קטן או עבד או חשוד נשבע בעל הבית ונפטר (טור בשם הראב"ד ור"ן פרק הנשבעין). השכיר נשבע ונוטל מיורשי בעל הבית אם תבעו בזמנו אבל אין יורשי השכיר נשבעין ונוטלין (בית יוסף בשם הרשב"א).

 

סעיף ג

במה דברים אמורים, כשיש עדים ששכרו ושעשה עמו מלאכה, אבל אם לא היו שם שני עדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך נאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך, וישבע בעל הבית היסת, (רמב"ם ומביאו הטור) ואם הודה מקצת ישבע שבועת התורה.

הגה: ויש אומרים דאפילו כופר כולו ושכרו בעד אחד, בעל הבית ישבע שבועה דאורייתא (טור והרמ"ה). וכן אם תבעו אחר זמנו אע"פ ששכרו בעדים, המוציא מחברו עליו הראיה, ואם לא הביא ראיה, ישבע בעל הבית היסת. וכמה הוא זמנו, שכיר יום כל הלילה שלאחריו, ושכיר לילה, כל היום שלאחריו. הביא ראיה שתבעו כל זמנו, הרי זה נשבע ונוטל כל אותו יום של תביעה. כיצד, היה עושה עמו ביום שני עד הערב, זמנו כל ליל שלישי וביום שלישי אינו נשבע ונוטל, ואם הביא עדים שהיה תובע כל ליל שלישי, הרי זה נשבע ונוטל כל יום שלישי, אבל מליל רביעי ואילך המוציא מחברו עליו הראיה, (שם רמב"ם ומביאו הטור) וכן אם הביא עדים שהיה תובע והולך עד יום חמישי, הרי זה נשבע ונוטל כל יום חמישי.

 

סעיף ד

בעל הבית אומר שתים קצצתי לך, והשכיר אומר: שלשה קצצת לי, המוציא מחברו עליו הראיה, ואם לא הביא ראיה אע"פ שכבר נתן לו שתים או שאמר ליה: הילך, הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ, במה דברים אמורים, כששכרו בעדים ולא ידעו כמה פסק לו, ותבעו בזמנו, אבל אם שכרו שלא בעדים או שתבעו אחר זמנו, ישבע בעל הבית היסת.

 

סעיף ה

הנותן טליתו לאומן אומן אומר: שתים קצצת לי, והלה אומר: לא קצצתי אלא אחד, אם הטלית ביד האומן, והוא בענין שיכול לטעון לקוחה היא בידי, הרי האומן נשבע בנקיטת חפץ, ונוטל. ויכול לטעון שקצץ בשכרו עד כדי דמיה, ואם אין הטלית בידו, או שאינו יכול לטעון: לקוחה היא בידי, המוציא מחברו עליו הראיה, ואם לא הביא ראיה, נשבע בעל הבית בנקיטת חפץ.

 

סעיף ו

שכיר הבא להישבע אין מחמירין עליו ואין מגלגלים עליו כלל. ולכל הנשבעים אין מקילים עליהם חוץ מהשכיר, שמקילים עליו ופותחין לו תחלה ואומרים אל תצער עצמך, הישבע וטול.