סימן צה: דין איזה שבועה נשבעין על קרקעות ודין הקדש בזמן הזה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן צה: דין איזה שבועה נשבעין על קרקעות ודין הקדש בזמן הזה

סימן צה: דין איזה שבועה נשבעין על קרקעות ודין הקדש בזמן הזה

 סעיף א

אלו דברים שאין נשבעין עליהם. מן התורה, קרקעות אפילו של חוץ לארץ, ועבדים ושטרות והקדשות, וכן נכסי עכו"ם, לא שנא מודה מקצת, לא שנא כופר בכל ועד אחד מכחישו, לא שנא שבועת השומרים. ואפילו אם פשעו בהם ונאבדו, פטורים מלשלם, לא שנא שומר חנם או שומר שכר ושואל, (ואם התנה לשלם הכל לפי תנאו) (מיימוני פרק ב מהל' שכירות. וע"ל סימן סו סעיף מ). אבל שבועת היסת נשבעין אפילו על דברים אלו, וכן על ידי גלגול נשבעין עליהן. והקדשות שאמרו דוקא הקדש גבוה אבל הקדש לעניים או לבית הכנסת או לספר תורה וכיוצא בזה, נשבעין עליהן כמו שנשבעין על נכסי הדיוט.

הגה: ויש אומרים דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי (טור בשם עיטור), ויש חולקין, ולכן אם שאל בית, ונשרף, פטור מלשלם (מרדכי פרק הדיינים ועיין לקמן סימן ש"א).

 

סעיף ב

טענו ענבים העומדים ליבצר ותבואה יבשה העומדת ליקצר, והודה במקצתן וכפר במקצתן, הרי זה נשבע עליהם כשאר המטלטלים, והוא שאינם צריכים לקרקע, שכל העומד ליבצר הרי הוא כבצור לענין כפירה והודאה, אבל אם היו צריכים לקרקע, הרי הם כקרקע לכל דבר.

הגה: יש אומרים דמיירי שתבעו המעות של ענבים אבל אי תבעו ענבים והודה במקצתן, אפילו עומדות ליבצר מיקרי הילך (ר"ן שם), ויש חולקין וסבירא להו דאם תבעו מעות הענבים בכל ענין מיקרי מטלטלין, אלא מיירי שתבעו הענבים ומודה במקצתן, ואומר שבצרן ואכלן, דלא הוי הילך (שם בשם הרשב"א). וע"ל סימן זה ס"ו.

 

סעיף ג

טענו ב' חדשים שכנת בחצרי ואתה חייב לי שכר ב' חדשים, והוא אומר לא שכנתי אלא חדש אחד, הרי זה מודה מקצת, ואם היה שכר החדש שכפר בו שוה שני כסף נשבע, שאין הטענה בגוף הקרקע, אלא בשכרה, שהוא מטלטלין.

הגה: והוא הדין אם תבעו דמי הקרקע שמכר לו, והוא מודה לו במקצת דמים, כתבעו ממון, הואיל ואינן חלוקים כמה קרקע מכר לו, רק על הדמים (המגיד פ"ה מהל' טוען) וכן אם תבעו דמי נייר השטרות הוי ממון (שם דין א' בשם רב האי).

 

סעיף ד

שטר מסרתי לך ועשרה דינרים היה לי בו ראיה, וזה אומר לא היו דברים מעולם, או שטען שאבד, פטור אף משבועת היסת, שאפילו פשע בו ואבד, פטור כמו שנתבאר.

 

סעיף ה

טענו כלים וקרקעות, בין שהודה בכל הכלים וכפר בכל הקרקעות, בין שהודה בכל הקרקעות וכפר בכל הכלים, בין שהודה במקצת הקרקעות וכפר בכל הכלים, פטור משבועת התורה, אבל אם כפר בכל הקרקעות, והודה במקצת הכלים וכפר במקצתם, חייב לישבע שבועת התורה על הכלים, ומגלגלים עליו שבועה על הקרקעות, וכן הדין בטוענו כלים ועבדים או כלים ושטרות.

 

סעיף ו

החופר בשדה חברו בורות שיחין ומערות (פירוש: בור עגול, שיח ארוך וצר, ומערה חפירה תחת לארץ שפיה מן הצד, לא למעלה כבור ושיח), והפסידה, הרי הוא חייב לשלם בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי, או שטענו שחפר שתי מערות והוא אומר לא חפרתי אלא אחת, או שהיה שם עד אחד שחפר, והוא אומר לא חפרתי כלום, פטור משבועה דאורייתא.

הגה: ויש אומרים דוקא שתבעו למלאות החפירות אבל תבעו לשלם פחתו הרי זה כשאר תביעות ממון (טור בשם הראב"ד).