לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ובו דיני העדים והבעל והסופר והאשה, וכל פרטיו.

ובו דיני העדים והבעל והסופר והאשה, וכל פרטיו.

 אמר המגיה: כל הכתוב בסדר זה משם הסדרים, סתם, הוי יודע שהוא מסדר מהרא"י מרגלית ז"ל.

הגה: בימי חכמי התלמוד היו נוהגין למנות חכם בקי על הגיטין, וכן נמצא בדברי הקדמונים שהיו נוהגין שלא ליתן גט רק לפני גדולי הדור (רי"בש סימן שפ"ט). ועל כן לא ישתדל אדם בנתינה, רק הבקי בהם. וכל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין, לא יהא לו עסק עמהם. ואם אחד עבר ונתן גיטין או חליצות בלא נתינת רשות, עיין ביורה דעה סי' רמ"ב סעיף י"ד. גט שסדרו אותו הדיוטות, יש לפוסלו כמו שכתבתי לעיל סימן קמ"א סעיף ל' וסימן קמ"ב סעיף ט'.

 

סעיף א

יש נזהרים מלסדר הגט בערב שבת.

 

סעיף ב

יזמין סופר ושני עדים כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לאשה.

הגה: ועיין לעיל סי' קמ"א ס' כ"ה לכתחלה לוקחים עדים שאין להם שום קרובה אפילו רביעי ברביעי (בשם מהרי"ל) או מצד חיתונים, גם שלא יצא עליהן קול שחשודים על עריות (כן משמע בפ' זה בורר) או שאר דברים הפוסלים, גם אין לוקחים עד שהוא בעל מום. גם מדקדקים שלא יהיו העדים והסופר קרובים אל הרב המסדר הגט; ובשעת הדחק אין לדקדק בסופר אם הוא הגון. יש אומרים דהרב אומר לעדים שיהרהרו תשובה בלבם על עבירות שעשו, אפילו מוחזקים לצדיקים גמורים, שמא עברו עבירה שנפסלים בה (בסדר מהר"ם יפה ובהר"י מינץ). לוקחים עדים המבינים הגט, ואם לא יודעים לקרות מלמדין אותן ומפרשין להם ולסופר ולבעל מהו גט ומהו לשמו ולשמה (מ"כ). ועיין לקמן בסמוך סעיף י"ב עוד מדין סופר.

 

סעיף ג

יזהר שלא יהיה הסופר אחד מהעדים.

 

סעיף ד

אם הסופר או החכם המסדר הגט נוטלים שכר הרבה יותר מכדי בטלה, יש אומרים שצריך שלא יהיו העדים קרובים להם. והר"ר עובדיה בפירוש המשנה בפרק ד' דבכורות קרא תגר על הרבנים מסדרי הגט הנוטלים יותר מכדי שכר בטלה.

הגה: ולא נהגו כמותו. גם טעמו אינו כלום, כי הוא מדמה דבר זה למה שאמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין; ואינו ראיה, כי סדור הגט אינו דין, אלא למוד בעלמא. ועיין לעיל סימן ק"ל הטעם שהעדים לוקחים שכר. ויש לבעל להשוות עצמו עם הסופר והרב והעדים קודם שמתחילין לכתוב (מ"כ בשם מהר"ן ז"ל).

 

סעיף ה

צריך שיכירו שזה הוא פלוני וזו היא אשתו פלונית, אלא אם כן הוא שעת הסכנה.

 

סעיף ו

אם יש בעיר אחד ששמו כשמו, ושם אשתו כשם אשתו, אינו יכול לגרש אלא בפני חבירו.

 

סעיף ז

אם המגרש הוא שכיב מרע, צריך לדקדק בו שיהיה שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה (וע"ל סימן קכ"א).

 

סעיף ח

אם רוצה לגרש על תנאי, לא יזכיר שום תנאי, אלא אומר לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום בו, ולא יזכור שום תנאי עד שעת מסירה (ועיין לעיל סימן קמ"ז).

 

סעיף ט

הכל כשרים לכתוב גט, חוץ מחרש שוטה וקטן ועבד ועובדי כוכבים וישראל מומר או מחלל שבת בפרהסיא.

 

סעיף י

הבעל עצמו לא יכתוב הגט, היכא דאפשר.

 

סעיף יא

וכן לא יאמר הבעל לסופר: כתוב כן או לא תכתוב.

 

סעיף יב

לא יהיה הסופר קרוב לא לאשה ולא לאיש, היכא דאפשר.

 

סעיף יג

 (יביא) הסופר הקלף והדיו והקולמוס (וכל שאר כלי הכתיבה, וישאל הרב לסופר בפני העדים אם הכל שלו, וכשיאמר: הן, אח"כ יתנם) במתנה לבעל והבעל יגביה' לקנותם.

הגה: יש אומרים דקודם שיתן לו הסופר דברים אלו יבטל הבעל מודעות (טור בשם הרא"ש). וחוקרין אותו כמו שיתבאר סעיף י"ד וסעיף כ', ואחר כך מקבל הדברים הנזכרים מן הסופר, וכן נוהגין.

 

סעיף יד

ישאל החכם לבעל המגרש: אתה נותן גט זה מרצונך בלא שום אונס כלום עשית שום איסור או נדר או שבועה שמכריחך ליתנו תאמר לנו ונתיר לך. והבעל המגרש משיב: לא נדרתי ולא נשבעתי ואין לי שום אונס אלא מרצוני אני נותן גט זה בלב שלם בלי שום אונס ותנאי. ואם אומר שנשבע או תקע כף ליתנו, יתירו לו קודם, כדי שלא יהא דומה לאונס; אך ערבון יתן, אם ירצה, שאין זה דומה לאונס (ועיין לקמן סימן זה סעיף כ"ג וכ"ד השייכים הנה).

 

סעיף טו

יושיט הבעל הקלף (ושאר כלי כתיבה) והקולמוס והדיו לסופר בפני עדים ויאמר לו בפניהם: כתוב לי גט לשם גרושי אשתי פלונית בת פלוני ולשם כריתות ואני נותן לך רשות לכתוב הגט מאחד עד מאה עד שיהיה אחד כשר בלי שום פקפוק בין בכתיבה בין בחתימה לדעת החכם הר"ר פלוני.

הגה: או לכל מי שמראה אותו. ויאמר הסופר: כן אעשה (כ"ז בסדרים). ולא מהני זה אלא בדיעבד; ולכן נוהגין ג"כ לכתחלה שהסופר מקנה לו הרבה קלף ודיו באולי יכתוב גיטין רבים כמו שצוה לו דכשר בדיעבד, אבל לכתחלה אם כתב גט פסול נוהגין שחוזר ומקנה לו הסופר הכל, והבעל חוזר ומצוה לו לכתוב, ומבטל מודעות כסדר שעשה בראשונה. ועיין לקמן סעיף נ"ד. וכשהבעל נותן הדברים לסופר, יתנם לו לכתחלה על ידי עצמו ולא על ידי שליח (מ"כ בתיקון ישן).

 

סעיף טז

ואתם פלוני ופלוני היו עדים וחתמו בגט הזה (שכותב סופר פלוני בן פלוני לשמי) ולשם גירושי אשתי פלונית בת פלוני ולשם כריתות ואני נותן לכם רשות לחתום מגט אחד עד מאה גיטין עד שיהיה אחד כשר לדעת החכם הר"ר פלוני (או לכל מי שמראה אותו) בלי שום פקפוק בין כתיבה בין בחתימה.

הגה: ויכול לומר כל דברים אלו בכל לשון שירצה (מהרי"ו סי' ק"צ) ויאמרו העדים: כן נעשה (בסדרים).

 

סעיף יז

אם צריכים לכתוב שני גיטין, מפני ספק שיש בשמות, כגון גרשון גרשם, וכיוצא בזה, שצריך שיאמר הבעל המגרש לסופר שאם יחפוץ החכם הר"ר פלוני לסדר גיטין הרבה מחמת ספק שינתנו כלם ביד האשה, שהוא נותן לו רשות לכותבם. וכן יאמר לעדים שהוא נותן להם רשות לחותמם.

 

סעיף יח

לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל שצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום, ולא מפי שליח; אפילו אמר לשלשה: אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני שיחתמו, לא יכתבו ויחתמו, מאחר שלא שמעו מפיו.

 

סעיף יט

הבעל נותן שכר הסופר; ואם נתנה האשה, כשר.

 

סעיף כ

יאמר הבעל בפני העדים: הנני מבטל לפניכם כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מנו מודעי דמודעי שמסרתי על גט זה. וכל הדברים שמסרתי שהם כשיתקיימו גורמים לבטל הגט, הרי הם בטלים. וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר על הגט שיפסול מחמתו והריני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבטל גט זה שיורע כחו מחמתו (עיין לעיל סי' קל"ד סעיף ב').

 

סעיף כא

צריך שהעדים שאמר הבעל לפניהם לסופר לכתוב גט לאשתו, שלהם עצמם יצוה לחתמו, וצריך שיעמדו בשעת כתיבת שיטה שם האיש והאשה והזמן, וישמעו שכותבו לשמו ולשמה.

 

סעיף כב

וצריך שיכירו שזהו הגט שכתב סופר לשמו ולשמה. לפיכך אם רוצים לצאת לחוץ אחר שכתב שם האיש והאשה והזמן, צריכים לעשות שום סימן בגט, כדי שיכירוהו, או שתהיה להם טביעות עין בו.

 

סעיף כג

טוב שיהיה הבעל אצל הסופר והעדים עד שיכתב הגט ויחתם וינתן, כדי שלא ימסור מודעא. (גם שלא ידבר מעניני הגט עד אחר הנתינה, כדי שלא ידבר דברים המביאים לידי ביטול הגט) (בסדר).

 

סעיף כד

אם רוצה לשלוח הגט לאשה ע"י שליח, צריך שיעמוד שם השליח בשעת כתיבת שיטה שבה שם האיש והאשה והזמן, וישמע שיתחיל לכתוב לשמה, וגם צריך לעמוד שם בשעת חתימת שני העדים, וישמע שחותמים לשמה.

הגה: ויש אומרים דהשליח יהיה גם כן אצל צווי הבעל לסופר ולעדים, וכן נוהגין. וטוב להגיד לשליח קודם כל דבר שאסור לישא המגורשת, שלא יוכל לומר אחר כך: אלו ידעתי לא הייתי שליח (מ"כ בשם מהרי"ל). גם יאמר לו החכם המסדר שיקח השליח סי' מובהק בגט, אלו יוציאנו מתחת ידו, שיכירנו. אבל יזהר שלא להוציא מתחת ידו כלל, כל מאי דאפשר.

 

סעיף כה

וצריך שקודם כתיבה יודיענו שהוא יהיה השליח (גם קודם שיצוה לסופר לכתוב, או שיעשה שום דבר, ימנה השליח וע"ל סעיף צ"ז כיצד ידבר) והחכם יאמר שישמע איך הגט הוא נכתב ונחתם לשמו, כדי שיוכל להעיד כן.

 

סעיף כו

כששולח גט ביד שליח, טוב הוא שישביעו הבעל בשבועת התורה שלא ימסור מודעא ושלא יבטל הגט.

הגה: ואם הוא מומר לעבודת כוכבים, שאינו מקפיד, משביעין אותו על חלקו לעולם הבא, וכך כותבין בהרשאה. ועיין לעיל סי' קמ"א סעיף נ"ט. ונוהגין להקנות מן הבעל שעושה השליח. ועיין לעיל סימן קמ"א סעיף כ"ו.

 

סעיף כז

צריך לדקדק שיהיה השליח והמשלח גדולים, לפי שאין שליחות לקטן ואין קטן עושה שליח.

הגה: גם צריך לעשותו שליח בפני עדים כשרים. ועיין לעיל סי' קמ"א סעיף י"א וכ"ד כיצד נוהגין בעדי השליחות.

 

סעיף כח

צריך שלא יהיה השליח חרש, שוטה וקטן או עבד או עובד כוכבים או סומא או פסול לעבירה מן התורה (וע"ל סי' קמ"א סעיף ל"ג).

 

סעיף כט

טוב ליזהר שלא לגרש על ידי שליח, כשהבעל והאשה שניהם בעיר (וע"ל סי' קמ"א סעיף נ"ה).

 

סעיף ל

אם הבעל נחפז ללכת ואינו יכול להמתין עד שיכתוב הגט ויחתם, אומר לסופר: כתוב הגט לאשתי וכו', כדלעיל, ואומר לעדים: אתם פלוני ופלוני היו עדים וחתמו בגט הנזכר וכו', כדלעיל, והריני ממנה את פלוני בן פלוני שליח להוליך הגט הנזכר לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שימצאנה ותהא ידו כידי ופיו כפי (ודבורו כדבורי) ועשייתו כעשייתי ונתינתו כנתינתי ונותן אני לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ואפילו בלא אונס עד שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה ותיכף שיגיע הגט הנזכר לידה או ליד שלוחה מיד פלוני שלוחי או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו כאמור תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. (ושאר דיני השליחות והרשאה ע"ל סימן קמ"א).

 

סעיף לא

וכבר נתבאר שאין להזכיר שום תנאי קודם כתיבת הגט, ואם כן כל מי שמצוה לגרש בענין זה, אינו יכול לגרש על תנאי.

 

סעיף לב

ואם אינו רוצה לגרש אלא לזמן, והוא נחפז ללכת, וא"א לכתבו קודם שילך, יאמר לשליח שיתן הגט לאשתו, ולא תתגרש בו אלא לאחר זמן פלוני.

 

סעיף לג

אינו צריך שהשליח יהא עומד בפני המגרש, אלא אפילו שלא בפניו יכול למנותו, והעדים כותבים שמינה לפלוני שליח.

הגה: וכל זה כשהבעל נחפז ללכת ואינו מוסר הגט לשליח והוא שעת הדחק, אבל בלאו הכי אין עושין שליח בכי האי גוונא, אלא מוסר ליד השליח. וע"ל סימן זה מסעיף צ"ו ואילך.

 

סעיף לד

כבר כתבתי לעיל מי הם הפסולים להיות שלוחים.

 

סעיף לה

וגם כבר נתבאר שצריך השליח לעמוד בשעת כתיבת תורף הגט וחתימת שני העדים, ושישמע שנכתב ונחתם לשמה.

 

סעיף לו

כשיבא הסופר לכתוב הגט קודם שיתחיל לכתוב, יש לשאול למגרש מה שמו ומה שם אביו, ואם יש לו או לאביו שתי שמות כגון על ידי חולי, ואם יש לו או לאביו כינוי או שום חניכה (או אם הם כהנים או לוים).

 

סעיף לז

וכן יש לשאול לאשה ולאביה, כמו לאיש.

הגה: וכיצד נוהגין לכתוב השמות, עיין לעיל סימן קכ"ח וסימן קכ"ט בדיני שמות המקום. וישאל זה לפני העדים.

 

סעיף לח

צריך שהסופר והעדים יעמדו במקום אחד.

הגה: ויש אומרים שקודם שיחתוך הסופר הקלף ידבר בפני העדים שרוצה לכתוב לשמה, כדרך שיתבאר לקמן סעיף נ"ה. וכן נוהגין במדינות אלו.

 

סעיף לט

יחתוך הקלף למדת הגט, שלא יצטרך לחתוך ממנו שום דבר אחר כתיבת הגט.

 

סעיף מ

אם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו, ומתחיל (באחר) באותו הקלף, יחתוך תחלה המועט שכתב.

 

סעיף מא

צריך הקלף להיות ארכו יותר על רחבו. ונקרא ארכו דרך קריאתו, מתחלתו לסופו. (ויניח למטה גליון כדי תפיסת יד או יותר. ובדיעבד, אין לחוש).

 

סעיף מב

ישרטטו בו שלשה עשר שיטין. ושורה אחרונה יחלקנה לשתי שורות קצרות, שבה יחתמו העדים זה תחת זה (ויעשה בו השרטוטין וכל תיקוני הכתיבה לשמו ולשמה ולשם גירושין) (כך כתב בסדרים).

 

סעיף מג

יש מי שאומר שיכתוב במקום בשר ולא במקום שיער.

 

סעיף מד

לא ישרטט באבר, ולא ישרטט מבפנים, אלא מבחוץ.

הגה: וישרטט שני שרטוטין בצדי הגט, א' מימין ואחד משמאל, כדי ליישר הכתב (בסדר הגט). ויכוין שיהא הכתב בצד השרטוט ולא על השרטוטין עצמן.

 

סעיף מה

יש מי שאומר שאין כותבין הגט בקולומוס של כנף.

 

סעיף מו

לא יהא הכתב מעוקם ולא מבולבל, שמא תדמה אות לאות נמצא הענין משתנה.

 

סעיף מז

נהגו להחמיר לעשות האותיות מוקפת גויל, ואם יש בו אותיות דבוקות, יכול לגרר הדיו שביניהם, להבדילם (ועיין לעיל סימן קכ"ה סעיף ו').

 

סעיף מח

וצריך לדקדק שלא יכנסו האותיות זו בזו, כגון ראשה של למאן דאמר שבשטה תחתונה לא תכנס בתוך חללה של ה"א או חי"ת של שטה העליונה, וכן כל כיוצא בזה.

 

סעיף מט

לא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל לתוך הגליון. ויש להחמיר אפילו מאות אחת.

 

סעיף נ

נפלה טפת דיו לתוך האות, ואינה ניכרת, אינה יכול להעביר הדיו לתקן האות, דהוה ליה חק תוכות (עיין לעיל סימן קכ"ה סעיף ח').

 

סעיף נא

ואף אם רוצה לעשות מ"ם פתוחה, ונמשכה ידו ונסתמה, אינו יכול לגרד הדבקות לפתחה, דהוה ליה חק תוכות (ועיין לעיל סימן קכ"ה סעיף ט').

 

סעיף נב

לא יהא בו טשטוש ולא יכתבנו על המחק.

 

סעיף נג

צריך ליזהר בטופס הגט לכתבו כמשפט.

 

סעיף נד

ואם נמצא פסול בגט, וצריך לכתוב גט אחר, אם הבעל בפנינו צריך לחזור ולצוות כבתחלה לסופר שיכתוב גט לאשתו, ולעדים שיחתמו בו.

 

סעיף נה

כשיבא הסופר לכתוב הגט יאמר בפני העדים.

הגה: שמעו אלי אתם עדים פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני (הגהות מרדכי). הנני כותב גט זה לשם פלוני בן פלוני ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני שיגרשנה בו לשמו ולשמה לשם כריתות. ויכתוב הגט מיד, (ולא יכתבנו בסירוגין, והסופר יקח סימן מובהק בגט קודם שיוציאנו מידו).

 

סעיף נו

צריך שיתייבש הגט קודם שיחתמו העדים.

 

סעיף נז

אחר שיתייבש הגט, יחתמו העדים זה תחת זה.

הגה: ויקראו אותו קודם שיחתמו, שידעו על מה יחתמו (בסדר מהר"ן). ויראו תחלה אחר סימן שלקחו, כמו שנתבאר לעיל סעיף כ"ב.

 

סעיף נח

צריכין העדים לחתום זה בפני זה.

 

סעיף נט

יאמר כל אחד מהעדים קודם שיחתום: אני חותם גט זה לשם פלוני בן פלוני לגרש בו אשתו פלונית בת פלוני לשמו לשמה לשם גירושין ויחתום מיד (ויראה העד השני כשחותם חברו) (סדרים).

 

סעיף ס

יתחילו לחתום בראש השטה, שלא יניחו חלק בגליון מימין לפני החתימה.

 

סעיף סא

לא יניחו כדי אויר שני שטין בין חתימתו לשטה אחרונה. ויחתמו גם כן בקולמוס ובדיו של הבעל (סדרים).

 

סעיף סב

צריך כל אחד מהעדים לפרש שמו ושם אביו, שיחתום: פלוני בן פלוני עד.

הגה: ואין צריכין לחתום כינויין. אבל אם הם כהנים או לוים, חותמין; פלוני בן פלוני הכהן או הלוי עד, אבל אינו כותב: בן מהר"ר או בן החבר (בסדרים), וכן נוהגין.

 

סעיף סג

כתיבת העדים תהיה תמה ונכרת, שלא יהיו דבוקים האותיות כמו בגט עצמו.

 

סעיף סד

לא יחתום הסופר בגט.

 

סעיף סה

צריך לייבש החתימות.

 

סעיף סו

החכם והעדים קוראים הגט וגם חתימות העדים.

הגה: ומדקדקים בו אם לא דילג בו תיבה, גם בחסירות ויתרות ובכל תיקוני הגט. וטוב לקרותו נגד גט אחר, שאז אם יש בו טעות ירגיש בו מיד (בסדר מהרי"ו). גם לשלחו אל שאר החשובים שבעיר לדקדק בו אם נכתב כהוגן. ויזהרו שלא יטשטשו אותו בשליחותו. ואחר כך חוזר הבעל ונותן הקלף שנשאר לסופר והדיו וכל כלי הכתיבה לסופר, במתנה, כדי שיוכל לכתוב בו גיטין לאחרים (בסדרים). ונהגו ליקח עשרה אצל נתינת הגט, כדי לפרסומי מילתא (ר"י מינץ), וקרובים יכולים להיות מן המנין. ולוקחים שני עדים כשרים לעדי מסירה. ונהנו ליקח הב' עדי חתימה לעדי מסירה. גם כן נהגו שהחכם המסדר הגט עומד באמצע, וב' עדי מסירה אחד מימינו ואחד משמאלו, והסופר לפניו, גם הבעל והחכם לפניו עומדים כולם ולא יושבים (בתיקון ישן ובא"ז פרק זה בורר). ויש אומרים שיש ליזהר שלא ליתן גט בבית החכם המסדרו; ולא ראיתי נזהרים בזה (שם בתיקון מפי הקבלה). ואחרי קראו ישאל החכם לסופר: זהו גט שכתבת, (נתן לך כל כלי הכתיבה והקלף והדיו), כתבת אותו בצווי בעל לשמו ולשמה ולשם גירושי אשתו פלונית בת פלוני, והוא אומר: הן. (אמר לך הדברים לפני העדים). שואל לאחד מהעדים: שמעת שצוה הבעל לסופר לכתוב לשמו ולשם גירושי אשתו פלונית בת פלוני.

הגה: ואם היה אצל הסופר עד שכתב קצת הגט כמו שכתוב לעיל סעיף כ"א, ואם ראו שהבעל נתן לו הקלף וכו'.

 

סעיף סז

אתה מכיר שהוא גט זה.

 

סעיף סח

אתה חתמת בצווי הבעל (שצוה אותך לחתמו לשמו ולשמה וכולי).

 

סעיף סט

חתמת לשמו ולשם גרושי אשתו פלונית.

 

סעיף ע

אתה מכיר חתימתך.

 

סעיף עא

חתמת בפני חבירך.

 

סעיף עב

אתה מכיר חתימתו (שמעת שצוה לו הבעל לחתום).

 

סעיף עג

והוא משיב: הן, על כל שאלה. וגם העד השני כמשפט הזה יעשה לו.

הגה: גם שואל לסופר ולעדים אם אמרו בפירוש, כשהתחילו לכתוב, שכותבין לשמו ולשמה לשם גירושין. ואם שמע כל אחד מה שאמר חבירו, ואומרים: הן; אומרים לו בפי' כיצד אמרו (בסדרים). ויזהר החכם לבעל ולסופר ולעדים שלא יאמרו: הן הן, או לאו לאו, בתשובתם, אלא פעם אחת הן או לאו (בסדר מהר"ם יפה).

 

סעיף עד

אח"כ יתן הגט לבעל, ואז ישוב לשאול לו אם נותן גט זה מדעתו ורצונו, כנזכר לעיל.

הגה: סעיף י"ד. ויש סדורי גיטין שכתוב בהן בטול מודעות אלו קודם שהחכם קורא הגט ושואל לסופר ולעדים, כמו שנתבאר, קודם שקורא הגט, וכן נוהגין במדינות אלו, אבל אין חלוק בדבר. וכשהחכם קורא הגט, יקראנו בדקדוק, ולא יקראנו בדרך המשתמע ללשון אחר.

 

סעיף עה

וגם יבטל המודעות פעם שנית, וגם יפסול עדים כדלעיל.

הגה: סעיף כ'. וישאל לעדים אם היו כשהבעל ביטל מודעות קודם הנתינה, כמו שנתבאר לעיל סעיף י"ד.

 

סעיף עו

ואם יצא הבעל מלפניו בין כתיבה לנתינה, ישביענו החכם המסדר, בשבועה, שלא ביטל הגט בשום ענין, ושלא מסר שום מודעה, ולא אמר שום דבר שיגרום ביטול הגט.

 

סעיף עז

יקבץ מנין, כדי לתת הגט בעשרה.

 

סעיף עח

יאמר החכם לכלם העומדים טרם יתן הגט: אם יש שום אדם שיודע שום פיסול נגד הגט וירצה לערער בו דבר, יאמר אותו קודם שינתן, (וכל מי שיודע דבר צריך לאומרו), כי אחר הנתינה יושם חרם שלא להוציא לעז על הגט. (ועיין לעיל סימן זה סעיף כ"ב ששייך הנה).

 

סעיף עט

יאמר החכם: שמעו כל הכשרים להעיד.

 

סעיף פ

טוב שיהיו שם עדים החתומים על הגט.

 

סעיף פא

יצוה לאשה שתסיר הטבעות שבידיה, ושאחר כך תוציא ידיה ותפתחם ותקרב אותם יחד, כדי לקבל הגט, ולא יהיו ידיה כמדרון שיוכל הגט ליפול.

הגה: נהגו לכסות פני האשה עד שעה שהחכם מדבר עמה וכשמקבלת הגט, משום צניעות. וישאל אותה אם מקבלת הגט ברצונה, ותאמר: הן. ויש מחמירין לומר אם נשבעה או נדרה שיתירו לה, ויאמר לה החכם המסדר הגט: דע שבגט זה תהא מגורשת מבעליך (בסדרים). וישאל הרב אחר הכתובה, ושתחזיר לבעל הכתובה או תמחול לו, כדי שלא יבאו אח"כ לידי קטטה מחמת הכתובה ושיאמר הבעל על מנת כן לא גירשה (הטעם מ"כ בסדר מהר"י מינץ).

 

סעיף פב

יזהר שלא תסייע לה חברתה ולא שום אדם (ושלא יגיע סרבלה ולא שום דבר לידה בשעת קבלה) (בסדרים).

 

סעיף פג

תזהר שלא תקפוץ ידיה עד שיאמר לה, (ושלא יהיו ידיה תוך שלשה טפחים סמוכין לארץ) (שם).

 

סעיף פד

יתן הבעל הגט בידה וכה יאמר לה כשיתננו בידה; הרי זה גיטיך (והתקבלי גיטיך זה) והרי את מגורשת בו ממני (מעכשיו) ומותרת לכל אדם.

הגה: וקודם שיתננו לה, יאמר החכם לעדי מסירה שיראו מסירת הגט. ויודיע לבעל תחלה פירוש המלות שאומר (בסדרים). יש נוהגין לכפול הגט כאגרת בשעה שמוסרו לה, וכן נוהגין. ויש שכתבו שלא לכפלו, רק ליתנו לה כך והכתב מבחוץ, שיראו הכל שהוא גט (כך משמע בסדר מהר"י מינץ).

 

סעיף פה

אחר שהניח הגט בידה וסילק ידו מכל וכל, או תקפוץ ידה ותחזיק בגט ותגביה שתי ידיה למעלה, ואחר כך יקח החכם הגט מידה ויקראנו שנית בפני העדים. (ויש אומרים שחוזרין ושואלין לסופר ולעדים כל השאלות ששאלו בראשונה) (כ"ז בסדרים). ויחרים על כל מי שיוצא לעז על גט זה.

 

סעיף פו

ויקרענו שתי וערב.

הגה: ונהגו מעכשיו שהרב המסדר הגט גונזו אצלו ואינו נותנו ביד האשה, ואין לשנות. וכל הגט שלא ניתן, אין לקרעו שתי וערב, שלא יטעו בו שניתן (מ"כ).

 

סעיף פז

יזהיר החכם לאשה שלא תתארס עד צ' יום חוץ מאותו יום (מלבד יום שתתארס בו).

 

סעיף פח

נתינת הגט, יש מי שאומר שצריך להיות ביום ולא בלילה (ועיין לעיל סוף סימן קכ"ג).

 

סעיף פט

וכן אם התפללו הקהל ערבית, אע"פ שהיה עדיין יום, אין ליתן גט אז, מפני שכבר חשוב לילה, אם לא בשעת הדחק שאז אפילו בלילה ממש יכתב וינתן. צריך שינתן הגט בו ביום שנכתב, אלא אם כן שולחו לעיר אחרת דאז אי אפשר ליתנו לה ביום שנכתב.

 

סעיף צ

צריך שלא יתייחד הבעל עמה בין כתיבה לנתינה, ואם נתייחד עמה הוי גט ישן, ולא יגרש בו (ועיין לעיל סימן קמ"ט).

 

סעיף צא

שליח המביא גט, נותנו לה בפני שנים. ואם השליח קרוב או פסול, נותנו לה בפני שלשה. ואומר לה בשעת נתינה: הרי זה גיטיך ששלח ליך בעליך (פב"פ המכונה פלוני) והרי את מגורשת בו ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם.

הגה: וכן גט ארוסה, יאמר לה השליח: זה גיטיך ששלח ליך בעליך (בסדר ר"י מינץ). וכן כותבין בהרשאה שם בעל. אבל בשאלות ששואל הרב לשליח יזכיר שם ארוס, כגון ששואל אם זהו גט ששלח פלוני הארוס. והבית דין שנותנים הגט לפניהם קוראין הגט קודם הנתינה, ואם יש תנאי בגט אומר השליח בשעת נתינה: על תנאי כך וכך. ועיין לעיל סימן קמ"ב עוד מסדר נתינה מיד השליח ליד האשה, ולעיל סימן ק"מ סעיף ב'. יש סדורי גיטין, וכן נוהגין, שאותן שיושבים שואלים לשליח מהו רוצה, והוא אומר: אני שליח פלוני ב"פ לגרש אשתו פלונית וכו', וישאלו אותו אם לא קבע לו הבעל זמן לגרש, או אם לא התנה שאר תנאי, והוא אומר להם. ואחר כך ישאלו לאשה אם רצונה לקבל גט. ואחר כך שואלין אחר ההרשאה, וקורין אותו אם היא כתקונה ואם היא מקויימת כראוי. ואחר כך שואלין לשליח אם היה הבעל בריא כשעשאו שליח, ואם לא שמע שמת או בטל השליחות, והוא משיב להם על הכל. גם שואלין לאשה אם לא בא הבעל אליה או לא שלח שליח לבטל הגט, והיא משיבה להם. ואחר כך חוזרין ושואלין לשליח אם הוא עצמו לא בטל השליחות, או אם לא עשה שליח אחר, או אם עושה שליחות זה באונס או מכח נדר או שבועה, או אם מסר מודעא על השליחות, והוא משיב להם על לאו לאו, ועל הן הן. ואחר כך שואלין אותו אם מכיר האשה אשת המגרש, ואם אינו מכירה צריכין להיות עדים המכירין אותה. ויקרא החכם המסדר הגט עם עדי מסירה וישאל לשליח אם ראה שהבעל נתן הקלף והדיו לסופר לכתוב, ואם שמע שצוה לו לכתוב לשמו ולשם אשתו לשם גירושין, וכן אם שמע שצוה לעדים לחתום לשמו ולשמה ולשם גירושין, ואם מכיר שזהו הגט ההוא, ושואלין אותו אם היה אצל הכתיבה וחתימה כדרך שנתבאר לעיל סעיף כ"ד וכ"ה, ואם שמע מן הסופר שאמר בפירוש שכותב לשמו ולשמה ולשם גירושין, וכן אם אמרו העדים כשחתמו, וכן אם היו זה בפני זה כשחתמו, ואם היה הגט יבש כשנתנו לשליח. והשליח יעמוד כשמוסרו לאשה ולא ישען כלל (בסדר ר"י מינץ בשם מהרי"ל). ואחר כך מקבלת האשה הגט מן השליח כדרך שמקבל אותו מבעלה, כדרך שנתבאר לעיל, והוא מוסרו לידה כמו הבעל המוסר גט לאשתו, רק שמשנה בדבורו ואומר לה: הרי זה גיטיך ששלח ליך בעליך וכו'. ואחר כך לוקח החכם הגט מן האשה וחוזר וקורא אותו, ושואל לשליח כל השאלות ששאל לו בראשונה. ואחר כך קורעין הגט שתי וערב ומחרימין על הלעז. ומזהירין על האשה שלא תנשא תוך צ' יום, כמו שנתבאר לעיל סעיף פ"ז (בסדרים). ונראה לי שהחמיר בזה הרבה בשאלות, מקצתן ללא צורך; ולכתחלה נוהגין כך, אבל בדיעבד כבר נתבאר סימן קמ"א וקמ"ב איזה דברים מעכבים.

 

סעיף צב

אם המתגרשת היא נערה, בין ארוסה בין נשואה, מתגרשת בקבלת הגט היא עצמה. ואם קבלו אביה, אם היתה ארוסה, מאחר שעדיין לא בגרה, הרי זה מגורשת. אבל אם בגרה, אע"פ שאינה אלא ארוסה, או אם נשאת אע"פ שהיא נערה, אינה מתגרשת בקבלת אביה.

 

סעיף צג

ואם היא קטנה, ונשאת, אינה מתגרשת בקבלת אביה.

 

סעיף צד

ואם היא קטנה ארוסה, לדברי הכל מתגרשת על ידי אביה. ואיכא פלוגתא אם מתגרשת ע"י עצמה, וראוי להחמיר שלא תקבלנו אלא ע"י אביה.

 

סעיף צה

והא דקטנה מתגרשת, דוקא כשמבחנת בין גיטה לדבר אחר, דהיינו שנותנים לה צרור וזרקו, אגוז ונוטלו, או שהגיע לעונות הפעוטות דהיינו כבר שית וכבר שבע, כל חד לפום חורפיה. אבל פחות מכאן, אינה מתגרשת, לדעת רש"י ז"ל אפילו ע"י אביה; ולדעת ר"ת דוקא ע"י עצמה, אבל על ידי אביה מתגרשת, ולזה הסכים הרא"ש ז"ל.

 

סעיף צו

קטנה המתגרשת על ידי אביה, יש להחמיר לכתוב שני גיטין וליתנם לה; האחד כנוסח שאר גיטין, והאחד יכתוב בו; בתך פלונית דהות אנתתי וכו'.

הגה: ואם מוסר הגט ליד קטנה מדעת אביה, אין צריך רק גט אחד, כשאר גיטין. ועיין לעיל סימן קמ"א וסימן ל"ו.

 

סעיף צז

אם הוא מוסר גט לשליח להוליכו לאשתו, ימנה אותו בפני שני עדים, ויקראנו החכם לפני העדים, ואחר כך ישאל לסופר: זה הוא הגט שכתבת וכו', כדלעיל, עד טוב שיהיו שם עדים החתומים על הגט.

הגה: וכן יאמר: הנני פלוני בר פלוני המכונה פלוני ממנה אותך פלוני בר פלוני להיות שלוחי להולך גט לאשתי פלונית בת פלוני ה"פ אתה או שלוחך או שליח שלוחך עד מאה שלוחים ותהא ידך כידי וכו', כמו שנתבאר לעיל סעיף ל'. ואחר כך מצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום, ומבטלין מודעות ושבועות קודם הכתיבה, כאלו היתה האשה עצמה אצלו (הכל בסדרים), וכו שנתבאר לעיל.

 

סעיף צח

ואחר כך מחזיר החכם הגט לבעל, והבעל ימסור הגט לשליח, ויאמר: (אתה פב"פ ה"פ) הולך גט זה לאשתי פלונית (בת פלוני ה"פ) בכל מקום שתמצאנה ותהא ידך כידי ופיך כפי (ודבורך כדבורי) ועשייתך כעשייתי ונתינתך כנתינתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ואפילו בלא אונס עד שיגיע הגט זה לידה או ליד שלוחה ותכף שיגיע גט זה לידה או ליד שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך כנזכר לעיל תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם.

הגה: ויקבל השליח הגט כמו האשה בעצמה. ואח"כ חוזר החכם וקורא הגט וישאל כל השאלות ויחרים על המוציא לעז, כדלעיל סעיף פ"ה. וכופלו כאגרת ונתנו לשליח. ואחר כך כותבין ההרשאה ולא קודם לכן, דהרי כותבין בהרשאה בפנינו מסר וכו' כמו שנתבאר לעיל סימן קמ"א סעיף ל'. דין שליח שני, עיין לעיל סימן קמ"א סעיף מ' וסימן קמ"ב סעיף ט'. וסדר ההרשאה תמצא בסדר גיטין. אבל אין הלשון מעכב, כמו שכתבתי לעיל סימן קמ"א סעיף ל'. וכשהשליח ראשון עושה שליח שני, נראה לי שיש לשואלו כל השאלות ששואלים אותו כשנותנו הוא בעצמו ליד האשה, שהרי השליח השני אינו אומר אחר כך כלום, רק שאומר: שליח בית דין אני. לכן יש לבית דין הראשון לחקור הדברים היטב, וכדרך שנתבאר לעיל סעיף צ"א.

 

סעיף צט

אם נותנו לה על תנאי, יאמר לה בשעת נתינה: הרי זה גיטך והרי את מגורשת בו ממנו ומותרת לכל אדם על מנת שאם לא באתי מהיום עד י"ב חדש יהא גט מעכשיו, ואם אבוא בתוך הזמן הנזכר ואראה בפני פלוני ופלוני לא יהא גט ותהא היא נאמנת עלי לומר שלא באתי ושלא פייסתיה.

 

סעיף ק

אם המגרש שכיב מרע, אומר לה בשעת נתינה: הרי זה גיטך והרי את מגורשת בו ממנו מעכשיו ומותרת לכל אדם על מנת שאם לא אמות עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ואם אמות קודם יום פלוני יהא גט מעכשיו ואם לא אמות עד יום פלוני והוא מכלל לא יהא גט.

הגה: ועיין לעיל סימן קמ"ה סעיף ה'. ואחר כך לא תתייחד עמו אלא אם כן יש אחד עמהם, אפילו עבד אפילו שפחה, חוץ משפחתה ובנה הקטן (טור סימן קע"ח).

 

סעיף קא

מאוד יש לאדם ליזהר שלא להשתדל בענין גיטין, אם לא שיהא בקי בהלכות גיטין, אם לא שיהא בקי בהלכות גיטין, כי רבו בהם הדקדוקים ובנקל יכול אדם לטעות בהם והוא פיסול ממזרות; וצור ישראל יצילנו משגיאות, אמן.

הגה: וכבר נתבאר ריש סימן זה נוסח גט שנהגו בו במדינות אלו, ובפרט בעיר הזאת, וזה לשונו: בשלישי בשבת, בשלשה ימים לירח סיון, שנת חמשת אלפים ושלש מאות וארבעים לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בקאזמר, דמתקרייא קאזימירז, מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות, אנא פלוני בן פלוני, המ' פלוני העומד היום בקאזמר דמתקריא קאזימרז מתא, דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות, צביתי ברעות נפשי בדלא אניסא, ושבקיה ופטרית ותרוכית יתכי ליכי אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת פלוני המכונה פלוני העומדת היום בקאמזר דמתקריא קאזימירז מתא, דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות, דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית וחרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין, ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ןלעלם, והרי את מותרת לכל אדם, ודן די יהוי ליכי מנאי ספר חרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין, כדת משה וישראל. פלוני בן פלוני עד, פלוני בן פלוני עד.